1

1.             בידוע הוא, כי רשות מיוחדת לערור בענייני מעצר לבית המשפט העליון כערכאת ערר שנייה יכול שתינתן רק כאשר הערר מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית, וכן כדי למנוע עיוות דין חמור (ראו בש"פ 2786/11ג'ריס נ' מדינת ישראל(17.4.2011)). כפי שאסביר להלן, המקרה שלפנינו איננו בא בגדר אותם מקרים מיוחדים.

2.             במקרה דנן, הערכאה קמא (בית המשפט המחוזי מרכז-לוד; השופטת נ' בכור) קבעה בהחלטה מיום 23.7.2019 בעמ"ת 54710-07-19, כי שחרורו של המבקש לחלופת מעצר תעמיד את אביו בסכנה – זאת, מן הטעמים שפורטו באותה החלטה וכן בהחלטות קודמות של בית משפט השלום ראשון לציון בגדרי מ"ת 62720-05-19; ואינני רואה סיבה לחזור על אלו במסגרת בקשה זו.

2

3.             ברי הוא, כי באין חלופת מעצר שביכולתה לאיין, או, למצער, למזער את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים. דברים אלו נכונים שבעתיים ביחס למבקש, אשר כבר הורשע על פי הודאתו באיומים, בתקיפה ובהפרת הוראה חוקית.

4.             המבקש לא העלה בבקשתו שום טענה אשר יכולה להצדיק את שמיעת עררו בגלגול שלישי: אין בפיו כל טענה החורגת מעניינו שלו, ואין בידו אפילו ראשית ראיה המצביעה על כך שיש במעצרו עד תום ההליכים משום עיוות דין חמור.

5.             הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"א באב התשע"ט (‏22.8.2019).

_________________________

19053140_F01.docx  עב