1

1.       נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות מעשים מגונים במרמה; עבירות קבלת דבר במרמה; ועבירות של ניסיון למעשה מגונה במרמה. על פי כתב האישום, המבקש פנה לבחורים צעירים ולקטינים (להלן: המתלוננים) באמצעות יישומונים שונים (אינסטגרם ו-Whatsapp), הציג עצמו – בכזב – כסוכן דוגמנים וכאיש יחסי ציבור, והציע להם להגיש מועמדותם להשתתף בסרטים או בפרסומות תמורת תשלום. זאת, על מנת לקבל מהם במרמה תצלומים וקבצי וידאו המתעדים אותם בעירום והכל לשם גירוי, ביזוי וסיפוק מיני. בחלק מהמקרים, שלח המבקש למתלוננים תצלומים של איבר מינו.

2

2.       בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו בטענה כי חומרת העבירות המיוחסות לו, טיבן ונסיבות ביצוען מעידים על מסוכנות מינית מופלגת; כי זו האחרונה מתעצמת בשים לב לכך שהמבקש ביצע את העבירות נושא כתב האישום בעוד תלוי ועומד נגדו הליך נוסף, שבמסגרתו הוא הורשע במעשים דומים (להלן: ההליך הנוסף); וכי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו בעודו מצוי בהליך טיפולי של שירות המבחן ובטיפול פרטי. במהלך הדיון בבקשה הסכים המבקש כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, וביקש כי תתאפשר כניסתו של פסיכיאטר מטעמו שיבחן אפשרות שהמבקש ישתלב במסגרת טיפולית כחלופת מעצר. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' קורנהאוזר) נעתר לבקשה זו, ובהתאם הגיש המבקש את המלצת הפסיכיאטר, לאחר שנפגש עמו, לשחררו למעצר בית. בהמשך לכך, הורה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' פוזננסקי כץ) על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, וזאת בהתחשב ברמת המסוכנות הנשקפת ממנו הנלמדת, בין היתר, מהמסמכים הטיפוליים שהוצגו בעניינו; מכך שבמקרה דנן המבקש שב וביצע עבירות דומות, ואף חמורות מאלה שיוחסו לו בגדרי ההליך הנוסף, וביצען בשעה שהיה נתון בהליך טיפולי בגין המעשים שיוחסו לו שם. כמו כן, בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש להורות על הכנת תסקיר בעניינו.

3.       ערר שהגיש המבקש על החלטה אחרונה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) התקבל באופן חלקי ביום 4.5.2017. נקבע כי היה על בית משפט השלום להורות על קבלת תסקיר בעניינו של המבקש, וזאת משום שהתסקיר האחרון שנערך בעניינו קדם לבדיקת המבקש על ידי הפסיכיאטר. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר כאמור, על מנת שתיבחנה חלופות מעצר. בהמשך להחלטה זו הוגשו לבית משפט השלום שני תסקירים מטעם שירות המבחן, שבהם נבחנו חלופות מעצר שונות שהציע המבקש – אצל הוריו, ובישיבה בשכונת מאה שערים בירושלים – אולם שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המבקש לחלופות מעצר אלו. בשים לב להמלצות שירות המבחן, דחה בית משפט השלום את הבקשה לשחרר את המבקש לחלופות אלו. ביחס לחלופה בבית הוריו של המבקש, אומצה התרשמות שירות המבחן כי הוריו של המבקש לא יוכלו לשמש כמפקחים מתאימים בנסיבות העניין. ביחס לחלופה המוצעת בישיבה בירושלים, צוין כי נראה שהמפקחים המוצעים אינם מודעים לדפוסיו הבעייתיים של המבקש ועל כן אין בחלופה זו כדי להפחית מהסיכון הנשקף מהמבקש.בצד זאת, ציין בית המשפט כי פתוחה בפני המבקש הדרך לשוב ולהציע חלופה ראויה.

3

4.       בהמשך להחלטה אחרונה זו, פנה המבקש לבית משפט השלום בבקשה שתיבחנה שתי חלופות מעצר נוספות: האחת, בישיבה בתל אביב; והשנייה, במקום פרטי בתל אביב המשמש פעמים רבות כחלופת מעצר עבור דרי רחוב ואנשים הסובלים מהתמכרויות (להלן: המרכז הפרטי). בית המשפט הורה על הגשת תסקירי שירות המבחן ביחס לשתי חלופות אלו, אשר נמצאו על ידי שירות המבחן לא הולמות בנסיבות העניין. משכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המבקש ממעצר. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' קורנהאוזר) אימץ את המלצות שירות המבחן ודחה את שתי החלופות שהוצעו, בין השאר בשל חוסר היכרותם של המפקחים המוצעים עם המבקש וחוסר הבנתם את גורמי הסיכון הנשקפים ממנו. אשר לחלופת המעצר שהוצעה בישיבה בתל אביב, הוטעם כי במקום שוהים תלמידים ולא ניתן – בנסיבות אלו – לאיין את הסיכון הנשקף מהמבקש, וגם מטעם זה היא אינה מתאימה בנסיבות העניין.

5.       ערר שהגיש המבקש על ההחלטות בעניין חלופות המעצר האחרונות, קרי: בישיבה בתל אביב ובמרכז הפרטי, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) ביום 14.6.2017. נקבע כי אין עילה להתערב בהחלטות בית משפט השלום, שבגדרן אומצו המלצות שירות המבחן, אשר לא בא בהמלצה לשחרר את המבקש לכל אחת מחלופות המעצר שהוצעו על ידו.

6.       מכאן בקשת הרשות לערור שלפניי, המכוונת להחלטה אחרונה זו. בבקשתו חוזר המבקש על עיקר טענותיו לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי עניינו מעורר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערור, בין היתר בשאלת ההתאמה של הישיבות שהוצעו על ידו כחלופות מעצר, משאלה הוכרו כחלופות מתאימות במקרים אחרים. עוד נטען כי משהעבירות המיוחסות למבקש לא כללו פגישות עם המתלוננים, יש לייחס לו רמת מסוכנות נמוכה ומשכך לא נדרש בעניינו פיקוח הדוק במסגרת חלופת מעצר. (למען שלמות התמונה יוער כי בפתח הבקשה ציין המבקש כי זו מכוונת אף להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.5.2017 ביחס לשתי החלופות הראשונות שהוצעו על ידו – בית הוריו וישיבה בירושלים – אולם המועד להשיג עליה חלף, והמבקש לא הצביע על הארכת מועד שניתנה בעניין זה (סעיף 53(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים))

4

7.       דין הבקשה להידחות. כידוע, על בקשות רשות לערור לפי סעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים חלה אמת מידה מצמצמת, שלפיה תינתן רשות כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 4147/17 פלוני נ' מדינת ישראל (28.5.2017); בש"פ 3227/17 מדינת ישראל נ' ברהמי, פסקה 5 (12.4.2017); בש"פ 9574/16 פלוני נ' מדינת ישראל מח' חקירות סוהרים, פסקה 2 (8.12.2016)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרה של אמת המידה האמורה. חלופות המעצר שהציע המבקש נבחנו על ידי הערכאות הקודמות – שאימצו את המלצות שירות המבחן, אשר הגיש תסקיר ביחס לכל אחת מהן ולא בא בהמלצה לשחרר את המבקש לחלופות אלו, שנמצאו לא מתאימות בנסיבות העניין, בשים לב לעבירות המיוחסות למבקש ולמסוכנות הנשקפת ממנו. עיון בתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן מלמד כי אלה בחנו את מכלול הנתונים הרלוונטיים, ובכלל זאת נבחנו באופן פרטני המפקחים המוצעים ומידת התאמתם לפיקוח על המבקש בנסיבות המקרה דנא ועל כן העובדה שאלה הוכרו כמפקחים הולמים לצורך חלופות מעצר במקרים אחרים, כנטען על ידי המבקש, לא מעלה ולא מורידה לעניין זה. נוכח דברים אלה, ועל פי אמת המידה שעליה עמדנו, לא מצאתי כי קמה עילה למתן רשות לערור. למותר לציין, ועל כך גם עמד בית המשפט המחוזי, כי המבקש רשאי לפנות בבקשה נוספת לבית משפט השלום לבחינת חלופות מעצר אחרות, וככל שזו תוגש, בית המשפט יחליט בה כחוכמתו ומבלי שנביע עמדה לגופם של דברים.

      הבקשה נדחית אפוא.

      ניתנה היום, ‏י"א בתמוז התשע"ז (‏5.7.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17051890_M01.doc  שו

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,