1

בשם המבקש:                     עו"ד דרויש נאשף

           לפנַי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיאה ר' יפה-כץ) מיום 10.6.2018 בתיק עמ"ת 5314-06-18 במסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר) מיום 18.5.2018 בתיק מ"ת 28875-04-18 בה נעצר המבקש עד תום הליכי המשפט נגדו.

1.             נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו 2 עבירות של קשירת קשר לעשות פשע; התפרצות למגורים לבצע עבירה; גניבה; 2 עבירות גניבת רכב; 2 עבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד תום הליכי המשפט נגדו. בהחלטת בית משפט השלום (כב' השופט ר' סולקין) מיום 23.4.2018 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הנטען בכתב האישום וכי קיימת עילת מעצר. יחד עם זאת, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.

2

2.              המבקש ערר על החלטת בית משפט השלום וטען כי יש להורות על שחרורו ללא תסקיר (עמ"ת 51168-04-18). ערר זה נדחה ביום 29.4.2018 (כב' השופטת ח' סלוקי), אך נקבע כי ראוי להקדים את הדיון בעניינו של המבקש לאחר קבלת התסקיר. בתסקיר מיום 8.5.2018 שירות המבחן לא המליץ על שחרור המבקש לחלופת מעצר מפני שהתרשם כי נשקפת ממנו מסוכנות להישנות התנהגות עבריינית, בה בשעה שחלופת המעצר שהציע לא היה בה כדי לצמצם את רמת הסיכון. למרות ההמלצה השלילית, בית משפט השלום (כב' השופט י' עטר) ראה לנכון לערוך דיון נרחב במסגרתו נחקרו הערבים המוצעים על ידי המבקש, אך הגיע בסופו של דבר למסקנה כי אין מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן ועל כן הורה על מעצרו של המבקש עד לתום הליכי המשפט נגדו.

3.              גם על ההחלטה האמורה הגיש המבקש ערר, אשר נדחה בהחלטה מיום 10.6.2018 על ידי בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ). בית המשפט המחוזי שב וקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. כן דחה בית המשפט את טענת המבקש כי הוא מופלה לרעה לעומת שותפו לעבירה אשר שוחרר בתנאים, מכיוון ששחרור השותף היה תולדה של קשיים ראייתיים בעניינו. כן נקבע, כשם שקבע בית משפט השלום, כי אין הצדקה לסטות מהמלצת שירות המבחן שלא לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם הרחקתו של המבקש מסביבת מקום מגוריו לא תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. החלטה זו הולידה את הבקשה שלפני.

4.             בבקשתו טוען המבקש כי יש להעניק לו רשות ערר מפני שהחלטת המעצר מוטעית וכי נגרם לו עוול. המבקש צעיר יליד שנת 1994 ונעדר עבר פלילי; מיוחסות לו עבירות רכוש שאינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית; חלופת המעצר שהוצעה על ידו טובה ומתאימה חרף המלצתו השלילית של שירות המבחן אשר טעה במסקנותיו. כן חזר המבקש על טענתו כי הוא הופלה לרעה לעומת חברו ששוחרר חרף עברו הפלילי המכביד.

           דין הערר להידחות.

3

5.             הלכה היא לפנינו, כי הרשות לערור בגלגול שלישי על החלטה בנושא מעצר, שמורה רק למקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינם הפרטני של הצדדים להליך, או בהתקיים נסיבות מיוחדות שבהן ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני (בש"פ 503/18 פלוני נ' מדינת ישראל (21.1.2018); בש"פ 10171/17 בונדרנקו נ' מדינת ישראל (8.1.2018); בש"פ 9489/17 שקיר נ' מדינת ישראל (5.12.2017); בש"פ 2049/17 אבו רקייק נ' מדינת ישראל (1.2.2017)). הבקשה שלפנַי אינה מגלה כל חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, וההכרעה בטענות המבקש היא תוצאה של יישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה – האם הונחה תשתית ראייתית שעל פני הדברים יש בה כדי לבסס את אשמתו של המבקש, האם קיימת עילת מעצר לאור מידת מסוכנותו ומהו טיבהּ של חלופת המעצר שהוצעה.

6.             ערכאות קמא שקלו וטרו בעניינו של המבקש בכל היבטיו, הגיעו לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר והחליטו כי אין מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן שלא לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. בכך לא נפל כל פגם. אדרבה, ההלכה היא כי על אף שבית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, הרי שסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג ורק במקום שבו קיימים טעמים כבדי משקל לכך (בש"פ 2751/18 מדינת ישראל נ' אבו עסא (1.5.2108); בש"פ 4794/12 מדינת ישראל נ' פלוני (25.6.2012); בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פסקה 22 (2.5.2010); בש"פ 3081/15 מדינת ישראל נ' רגבי, פסקה 8 (7.5.2015)). אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים.

7.             אכן בפי המבקש טענות מלאות כרימון נגד שירות המבחן. ברם, אין באלו כדי להחריג את עניינו מהכלל האמור, ודאי לא בגלגול שלישי כאמור.

            התוצאה היא כאמור, כי הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"א בתמוז התשע"ח (‏24.6.2018).

_________________________

  18048600_N01.doc  רח