1

           לפנַי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ) מיום 17.6.2018 בעמ"י 38449-06-18, בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר) מיום 17.6.2018 במ"י 36631-06-18, אשר הורה על הארכת מעצרו של המבקש בתנאי אשפוז לפי הוראות סעיף 16(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) עד ליום 20.6.2018.

           המבקש חשוד בביצוע עבירות של תקיפת שוטר, איומים, השגת גבול, היזק לרכוש במזיד ותקיפה סתם. כפי שעולה מהבקשה, המבקש נחשד בכך שתקף מתפללים בבית הכנסת במדרשת שדה בוקר, עקר מזוזה מהמקום, איים על עוברי אורח, תקף שוטר שהגיע למקום ואף גרם לנזק לרכוש, לרבות לרכושו של השוטר. אין מחלוקת כי בשל מצבו הנפשי של המבקש, הוא אושפז במנותק מההליך הפלילי באשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי בהוראת הפסיכיאטר המחוזי.

2

           הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו כי עיון בתיק החקירה מעיד על מסוכנות רבה הנשקפת מהמבקש, ומכאן שקיימת עילת מעצר. כמו כן, טרם ניתנה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי על אודות כשירותו של המבקש לעמוד לדין. בשל צורכי החקירה, בשל הצורך בקבלת חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי ובשל המסוכנות הנשקפת מהמבקש נוכח החשדות המיוחסים לו, הוארך מעצרו למשך ארבעה ימים.

           בבקשתו, טוען המבקש כי מקרה זה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטי וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערר. לטענתו, מעצרו יכול להביא להידרדרות במצבו והיה על ערכאות קמא לתור אחר חלופה למעצר "באופן פוגעני פחות" ממעצרו.

           דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. גם צדקו הערכאות קמא בקבען שבשל העובדה שהמבקש אושפז ממילא בהוראת הפסיכיאטר המחוזי באשפוז כפוי "אזרחי", אין בהחלטה להחזיקו במעצר בדרך של אשפוז מכוח סעיף 16 לחוק כדי לשנות לרעה את מצבו.

           על פניו אפוא, שעה שקיימת עילת מעצר וקיים חשד סביר שהמבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו כפי שגם קבע בית משפט השלום, מעצרו בבית חולים מוצדק.

           ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשע"ח (‏18.6.2018).

_________________________

  18047350_N01.doc  רח