בש"פ 4477/21 – מדינת ישראל נגד פלוני
|
|
1
בבית המשפט העליון |
לפני: |
|
נגד |
בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי ס' |
בשם המבקשת: |
עו"ד יובל קידר; עו"ד סיגל בלום |
בשם המשיב: |
עו"ד רן אבינועם |
מונחת
לפני בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף
2
1. כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירות של תקיפת קטין, תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, הפרת הוראה חוקית, תקיפת שוטר ואיומים. על פי עובדות כתב האישום, המשיב התגורר בבית הוריו ביחד עם אחיותיו, ובהן המתלוננת ואחות נוספת, שהינן קטינות. המשיב הכה את המתלוננת בחדרה באמצעות מוט ברזל ובעט ברגליה, ובעקבות כך היא אושפזה למשך ארבעה ימים. בהזדמנויות רבות נוספות, גם בעת שהמשיב שהה במעצר בית במסגרת תיק אחר, המשיב תקף את המתלוננת בידיו, באמצעות כבל חשמל ועל ידי כך שזרק לעברה מאוורר מברזל. כן תקף את האחות הנוספת בכך שהכה אותה בראשה ודחף אותה. בהמשך, ברח המשיב ממעצר הבית. ביום 20.9.20, כאשר שני שוטרים הגיעו לבית על מנת לעכב אותו, המשיב תקף את אחד מהם בכך שדחף אותו ובעט בו, ובדרך לתחנה אף איים עליו שיפגע שלא כדין בגופו.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה, בהסכמת המשיב, על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו (מ"ת 2102-10-20, כב' השופט א' דורון). כך נעשה לאחר שבא-כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולאחר ששירות המבחן, בתסקיר המעצר שהגיש, לא המליץ על שחרור לחלופת מעצר. משפטו של המשיב נפתח ביום 24.11.20. התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, בתאריכים 18.3.21, 7.4.21 ו-6.6.21, במהלכן נשמעו בין היתר עדויותיהם של המתלוננת, האחות הנוספת, ואביהם של המתלוננת והמשיב. ישיבה נוספת התקיימה ביום 4.7.21, אך עדת התביעה לא התייצבה מפאת מחלה. נקבע מועד לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה, ביום 17.10.21.
2. במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 27.6.21 בבקשה
דנן, הגישה באת-כוח המדינה גזר דין מיום 16.12.20 שניתן בעניינו של המשיב בתיק אחר
(ת"פ 26730-07-19, ת"פ 41871-11-19), במסגרתו נידון המשיב, בגין עבירות
של שוד בנסיבות מחמירות, היזק לרכוש והסתייעות ברכב לביצוע פשע, ל-30 חודשי מאסר
בפועל – אותם הוא עדיין מרצה. בנסיבות אלה, טען בא-כוח המשיב כי ניתן להסתפק במאסר
בתיק האחר כחלופת מעצר בתיק זה, תוך שהודיע במענה לשאלות בית המשפט כי המשיב מסכים
שלא לצאת ולא לבקש חופשות במהלך מאסרו. בעקבות כך, התבקשה המדינה להציג את
מדיניותה לגבי הגשת בקשות להארכת מעצר לפי סעיף
3
המדינה הודיעה, לאחר דיון שקיימה בנושא, כי מדיניותה בעניין זה מורכבת מאיזון ובחינה של שלושה גורמים: משך המאסר הנותר לנאשם; המסוכנות הנשקפת ממנו; והתמשכות ההליך הצפוי בעניינו. במקרה שיתרת המאסר של הנאשם היא ארוכה, באופן שאין חשש כי ישוחרר טרם סיום משפטו, ככלל לא תוגש בקשה להארכת מעצרו – אלא ניתן יהיה להסתפק במאסר כחלופת מעצר, לצד קביעת תנאים מגבילים הנותנים מענה הולם לתכליות המעצר. עם זאת, במקרים שבהם יתרת המאסר קטנה ביחס להתמשכות ההליך הצפוי, תוגש בקשה להארכת מעצר, בשל החשש מתקלות שבעקבותיהן האסיר ישוחרר עוד בטרם יינתן המענה ההולם לאינטרסים המוגנים במעצר (חשש משיבוש המשפט, הימלטות מהדין ומסוכנות הנאשם).
באופן כללי, ציינה המדינה כי אכן קיים שוני מסוים בין מעמד של "אסיר" לבין מעמד של "אסיר-עצור". שוני זה יכול להתבטא בשלילת הטבות מסוימות מהאסיר כגון האפשרות לצאת לחופשות ולהשתתף במסגרות שיקומיות רלוונטיות. עם זאת, בניגוד לטענת המשיב בענייננו, צוין כי היותו של האסיר במעמד עצור אינו שולל ממנו את הזכות להופיע בפני ועדת השחרורים. כן נטען כי שחרורו של נאשם ממעצר רק בשל היותו אסיר, על אף שיש הצדקה לעצרו – עלול להוביל ליצירת תמונה שאינה משקפת את המציאות לאשורה ביחס למסוכנות האסיר, וכך להשפיע על שיקול דעתה של רשות בתי הסוהר באי אלה צמתים באופן שיפגע באינטרסים המוגנים.
במקרה דנן, ציינה המדינה כי מועד השחרור המוקדם של המשיב בתוספת קיצור מנהלי חלף זה מכבר ביום 20.5.21, כך שקיימת אפשרות שהוא ישוחרר בכל עת ואף בטרם סיום משפטו. כן נטען, תוך הפניה לתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של המשיב, כי לא עלתה אינדיקציה במקרה הנדון כי המשיב מעוניין בשיקום או מועמד לשיקום. מכיוון שכך, ולאור המסוכנות הרבה הנשקפת לפי הנטען מהמשיב, הנלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו, מעברו הפלילי הרלוונטי והקרוב, ומתסקיר המעצר בענייננו – מתבקשת הארכת מעצרו חרף היותו אסיר בעת הזו.
3. המחוקק קבע, בסעיף
4
בדיון שהתנהל בפניי, שהשתרע על שתי ישיבות, הדגשתי כי ראוי שהפרקליטות תגבש מדיניות לגבי השאלה מתי מאסר יהווה חלופת מעצר מתאימה, ומתי לא. כפי שפורט לעיל המדינה הציגה מספר קריטריונים, שעניינם בבחינה קדימה ואחורה של משך תקופת המאסר, השלב בו מצוי המשפט ותכליות המעצר. תנאי נוסף הנדרש להכרה במאסר כחלופה מתאימה הוא כי הנאשם יוותר על חופשות. ככלל מתן חופשה הוא נושא מורכב שמתאים יותר על פי השיטה הישראלית לתקופת המאסר ולא לתקופת המעצר. כמובן שהנאשם אינו חייב להסכים לוויתור כזה, אך העניין עשוי להיות בעל משקל ואף בעל משקל רב בבואו של בית המשפט לבחון אם יש לקבל את חלופת המעצר. במילה, חשוב כי גם האפשרות של מאסר כתחליף למעצר תימצא בארגז הכלים של שופט המעצר.
4. בענייננו, ובכלל בבקשות לפי סעיף
לאור האמור, אין מקום לשחרר את הנאשם ממעצר ולחלופה "רגילה", וכובד ההכרעה עובר לאפשרות שחרורו למאסר שאותו הוא מרצה בגין עבירה אחרת. על פי הקריטריונים שהוצגו בהקשר זה, בראייה אחורה וקדימה – במסלול התיק שמתקיים ובמסלול התיק האחר שהסתיים בגזר דין, לאמור אל מועד השחרור הצפוי וסיום המשפט, נראה כי יש לקבל את עמדת המדינה כי זהו אינו המקרה המתאים לשימוש בחלופה האמורה. סוף דבר: הנני נעתר לבקשה ומאריך את המעצר ב-90 יום מתאריך 1.7.21, דהיינו 53 ימים החל מתאריך 7.8.20 שבו אמור מעצר הביניים להסתיים.
ניתנה היום, כ"ו באב התשפ"א (4.8.2021).
|
|
ש ו פ ט |
_________________
21044770_Z07.docx דב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
