1

           ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 25.4.2018 בבש"פ 2718/18, במסגרתה נדחתה בקשת המערער למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.12.2017 בע"פ 31924-09-17.

1.             ביום 24.4.2017 הורשע המערער בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 1742-01-13, כב' השופטת ש' חביב) בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. ביום 7.6.2017 נגזר דינו למאסר בפועל למשך 10 ימים ולמאסר על תנאי, וזאת בהסכמתו. כמו כן, וחרף התנגדותו, חויב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בסך של 1,000 ש"ח. ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, נדחה ביום 18.12.2017 (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ, וכב' השופטים י' צלקובניק וג' שלו).

2

2.             המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי רק ביום 21.2.2018, היינו בחלוף המועד להגשת בקשה מעין זו. בשל האיחור האמור, סירבה המזכירות לקבל את הבקשה. משהסירוב התברר למערער, הגיש ביום 8.4.2018 בקשה למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת בהחלטתה מיום 25.4.2018, בנימוק כי האיחור שבהגשת בקשת רשות הערעור משמעותי, כי המערער לא הצליח לשכנע שהייתה הצדקה לאיחור, וכי מדובר בהליך ב"גלגול שלישי" שסיכוייו להתקבל נמוכים על פניהם. החלטה זו הולידה את הערעור שלפנַי.

3.             תמים דעים אני עם הרשמת כי לא קיימת הצדקה להאריך את מועד הגשת בקשתו של המערער לרשות ערעור, הן מהטעם שהוא לא הצליח לשכנע כי הייתה הצדקה לאיחור בהגשתה, והן מהטעם שסיכוייה להתקבל קלושים.

4.             ראשית ייאמר כי לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב. ערכאת הערעור לא תיטה בנקל להתערב בהחלטות הרשם (בש"פ 5421/17 פלוני נ' מדינת ישראל (13.7.2017); בש"פ 5232/17 חסקינד נ' מדינת ישראל (2.7.2017); בש"פ 3464/17 דראגרה נ' מדינת ישראל (26.4.2017)), ואין מקרה זה נמנה על המקרים בהם מוצדקת התערבות כאמור. שנית, הגשת בקשת רשות הערעור במקרה דנן לא עמדה במסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). אכן, לפי סעיף 201 לחוק, בית המשפט רשאי לגלות גמישות ולהתיר הגשת ערעור לאחר המועד הקבוע בדין. זאת, בשונה מההליך האזרחי, בו בית המשפט יתיר הארכת מועד להגשת ערעור רק אם שוכנע כי קיימים "טעמים מיוחדים" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברם, אין בהבחנה זו כדי לייתר בהליכים פליליים הקפדה על עמידה בסדרי הדין הקבועים בחוק, ואת חשיבותן של סופיות הדיון והוודאות המשפטית (בש"פ 8498/11 קניון שפרעם בע"מ נ' מדינת ישראל (23.11.2011)).

3

5.             זאת ועוד, בבחינת השאלה האם להיעתר לבקשה להארכת מועד בהליך ערעור פלילי אם לאו, יש לבסס "טעם ממשי המניח את הדעת", ובכלל זה יש להביא בחשבון את משך האיחור, ההצדקה הנטענת, סיכויי הערעור בהליך העיקרי וכל נסיבה אחרת רלוונטית (ע"פ 6955/15 בלאו נ' עיריית חיפה (16.6.2016); ע"פ 4556/15 חישיבון נ' מדינת ישראל (8.7.2015); בש"פ 8197/13 אמסלם נ' מדינת ישראל (8.1.2014); בש"פ 7434/13 פיטוסי נ' מדינת ישראל (20.11.2013); ע"פ 2585/10 נגר נ' מדינת ישראל (13.4.2010)). בענייננו, המערער טען כי מצבו הכלכלי קשה עד למאוד, וכי הוא בקושי מצליח לכלכל את עצמו ואת כלבו. כמו כן, טען כי הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה "להשמיע ערעור מחדש", אשר נדחתה בהחלטה מיום 2.1.2018, ולכן זהו המועד הקובע להגשת בקשה למתן רשות ערעור לבית משפט זה.

6.             טעמיו של המערער אינם עומדים במבחן הביקורת. ראשית, בדברי המערער אין כל נימוק המצדיק את האיחור בהגשת בקשתו, או המצדיק מתן הארכת מועד להגשתה. שנית, המועד להגשת הבקשה נקבע לפי מועד מתן פסק הדין, ולא לפי מועד מתן החלטה בבקשה לעיון חוזר בפסק הדין (בשג"ץ 3368/12 עטייה נ' כב' השופטת רבינוביץ-בראון (7.5.2012)). שלישית, הסיכויים שהבקשה לרשות הערעור תתקבל אינם גבוהים. הכרעת הדין של בית משפט השלום מנומקת ומבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו לפניו, והערעור על הכרעת הדין נדחה בבית המשפט המחוזי במותב תלתא. כמו כן, לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת השלכות ציבוריות החורגות מעניינו של המערער, ולא קיימות נסיבות מיוחדות המעוררות חשש ממשי מפני עיוות דין, או אי-צדק חמור שעלול להיגרם לו (ראו: רע"פ 3082/17 כץ נ' מדינת ישראל (29.4.2018); רע"פ 3064/17 מולדובן נ' מדינת ישראל (17.4.2018); רע"פ 4898/17 פלוני נ' אגף המכס והמע"מ חקירות ירושלים (2.7.2017)).

           הערעור נדחה אפוא.

           ניתן היום, ‏כ"ח בסיון התשע"ח (‏11.6.2018).

_________________________

  18043540_N01.doc  רח