1

1.        לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.3.2018 (תפ"ח 50450-12-16, כבוד השופטים א' דראל, ע' זינגר ו-ח' מאק-קלמנוביץ) במסגרתו הושת על המבקשת, בין השאר, עונש של עשר שנות מאסר לריצוי בפועל. הבקשה להארכת מועד הועברה לטיפולי לאחרונה בעקבות חילופים בלשכת הרשמים.

2.        כפי שעולה מאתר "נט-המשפט" פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 25.3.2018 במעמד הצדדים (ולא כפי הנטען בתשובת המדינה). לפיכך, ובהתחשב בכך שפגרת הפסח באה במניין הימים בהליך פלילי, המועד להגשת הערעור במקרה דנן היה יום 9.5.2018. אולם, בפועל הערעור הוגש רק ביום 28.5.2018, ובצדו בקשה להארכת מועד, היא הבקשה שבפני.

2

3.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובשאר החומרים שהונחו בפני, והגם שקיימים בענייננו שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים, סבורה אני כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה.

4.        אכן, כפי שאף עולה מעמדת המדינה, הבקשה מעוררת קשיים שונים, ודומה כי התנהלותם של מי מטעם המבקשת אינה מניחה את הדעת. כך, אף אם אקבל את טענת בא-כוח המבקשת לפיה האיחור בהגשת הערעור נגרם כתוצאה ממחלתו, הרי שיש בכך להסביר רק את האיחור מיום 24.5.2018, שאו אז קיבל את התיק לטיפולו.

5.        על אף הקשיים המתוארים, בשים לב לנסיבות העניין ובכלל זה לכך שמדובר בהליך פלילי; לחילופי הייצוג; למשך האיחור (19 ימים); לחומרת העונש שהוטל על המבקשת העומד על עשר שנות מאסר; ולכך שעסקינן בערעור בזכות (ראו והשוו: בש"פ 4997/17 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.2017)) מצאתי כאמור להיעתר לבקשה.

           המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתויקנה הודעת הערעור והחלטתי זו.

           ניתנה היום, ‏כ"ה באלול התשע"ח (‏5.9.2018).

_________________________

  18041960_D04.doc  מש