1

1.        בפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.5.2018 (עמ"ת 37446-05-18, השופטת נ' בכור). בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהוגש על-ידי המדינה וביטל את החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 15.5.2018 (מ"ת 10562-02-18, השופט ע' מורנו) בעניין מיקום מעצר הבית של המבקש.

כתב האישום וההליכים עד כה

2

2.        ביום 6.2.2018 הוגש נגד המבקש ואדם נוסף כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים בצוותא חדא לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק ושל החזקת נשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(א)(רישא) לחוק בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. בתמצית, כתב האישום מייחס למבקש ולנאשם הנוסף את סחיטתו של המתלונן באיומים, על רקע סכסוך כספי עמו. בכלל זה, נטען בכתב האישום כי הם נהגו להתקשר למתלונן ולשלוח לו הודעות טקסט בעלות תוכן מאיים למתלונן, ואף השליכו רימון הלם בסמוך לחצר ביתו.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של השניים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 13.2.2018 בית משפט השלום דחה את בקשת המדינה והורה על שחרורם של המבקש ושל הנאשם הנוסף לחלופות מעצר בית בטייבה, עיר מגוריהם, בטרם קבלת תסקיר. ביום 22.2.2018 המבקש שוחרר לחלופת המעצר כאמור.

4.        בהמשך לכך, התקיימו הליכים משפטיים רבים בנושא חלופת המעצר שנקבעה וכן בשאלת התנאים המגבילים בהם המבקש שוחרר. אדרש אך לפרטים הרלוונטיים לענייננו המתמקדים בשאלת מיקומו של מעצר הבית. במסגרת זו, ביום 22.2.2018, קבע בית משפט השלום כי מיקומו של מעצר הבית של המבקש ישונה וכי הוא יתקיים בקלנסווה ולא בטייבה.

5.        ביום 15.5.2018 בית משפט השלום קיבל בקשה לעיון חוזר בתנאים המגבילים שהוטלו על המבקש (להלן: הבקשה לעיון חוזר) וקבע כי הוא יוכל לשהות במעצר הבית בטייבה, וכן כי במהלך חודש הרמדאן הוא יוכל לצאת לתפילות במסגד בעיר תחת פיקוח. בית משפט השלום ציין כי אין הבדלים משמעותיים בין טייבה לבין קלנסווה מבחינת המרחק מהעיר רעננה שבה מתגורר המתלונן בתיק. כמו כן ציין בית משפט השלום כי אשתו של המבקש מצויה בהריון, וכי המבקש הוכיח במשך מספר חודשים כי הוא מקיים את החלטות בית המשפט.

6.        המדינה הגישה ערר על החלטה זו של בית משפט השלום. ביום 17.5.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי מעצר הבית של המבקש יישאר בקלנסווה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נמצאו נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות את שינוי מקום מעצר הבית של המבקש, בהתחשב בכתב האישום החמור שהוגש נגדו ולנוכח העובדה שאין תסקיר אשר תומך בשינוי האמור. בית המשפט המחוזי הוסיף כי העובדה שחלף פרק זמן של שלושה חודשים אינה מצדיקה כשלעצמה שינוי בתנאים המגבילים. במכלול הנסיבות, כך נקבע, גם מצבה של אשתו של המבקש אינו מצדיק את חזרתו לטייבה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אין להתעלם מכך שהותר למבקש לצאת לעבודה, באופן המצמצם פגיעה אפשרית בפרנסתו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מבוטלת גם ההוראה בעניין יציאה לתפילות במהלך חודש הרמדאן, וכי עניין זה יוכל לשוב ולהיבחן ביחס למסגד בקלנסווה אם תוגש בקשה מתאימה.

3

בקשת רשות הערר

7.        בקשת הרשות לערור שבפני מכוונת נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי יש מקום לאפשר לו לשהות במעצר בית בביתו, וחוזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי בנוגע למצבה של אשתו, למועדי צום הרמדאן, להיותו נעדר עבר פלילי ולכך שאושרה לו יציאה סדירה לעבודה במסגרת התנאים המגבילים. על רקע זה, המבקש סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו.

דיון והכרעה

8.        לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המדינה.

9.        כידוע, אמת המידה למתן רשות לערור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה, כך שהיא תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או בהתקיים נסיבות פרטניות וחריגות המצדיקות זאת כגון פגיעה בלתי מידתית בזכויות הנאשם (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (17.4.2011); בש"פ 1160/17 אבו עסא נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (3.2.2017); בש"פ 1712/17 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.3.2017)). המבקש לא התיימר לטעון כי עניינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, ואף לא הצביע על עוול מיוחד שנגרם לו. מעיון בהחלטה עולה כי בית המשפט המחוזי בחן את עניינו של המבקש באופן יסודי וקיבל את ההחלטה לאחר ששקל את מכלול הנסיבות. אם כן, המבקש חולק בעיקרו של דבר על מסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אך לא לכך מכוונת בקשת רשות לערור בגלגול שלישי.

10.      סוף דבר: הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשע"ח (‏1.6.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18041740_A01.doc  אש