1

           עתירה לגילוי ראיה על פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

1.        כתב האישום מייחס לעותר הכנת מטעני צינור על מנת ליידותם אל עבר אנשי כוחות הבטחון.

           כפי שהבינותי מהצדדים, חומר הראיות כולל צילום של החומרים בביתו של העותר (משום מה החומרים עצמם לא נתפסו אלא רק צולמו), וכן הודעותיו של קטין אחר בשם ס', שהפליל את העותר.

2.        במסגרת התיק, הוצאה תעודת חסיון ובעתירה שבפנינו מתבקש בית המשפט באופן כללי ובלתי ממוקד לחשוף כל חומר הקשור לכתב האישום ולעותר.

           בדיון בעל פה, חידד העותר את בקשתו וזאת לאור מספר פרפרזות שהועברו לו להגנה, לרבות שתי פרפרזות נוספות שנמסרו להגנה לאחר הגשת העתירה.

2

           מהפרפרזות עולה כי הקטין ס' התבטא לעתים בפני מי שאינם אנשי מרות בדרך שניתן לפרש כי מסר דברים לא נכונים לגבי אחרים ואף לגבי העותר שבפנינו.

           מכאן בקשת העותר, לקבל את החומר המלא ולחקור את אותם אנשים שכאמור אינם אנשי מרות, בפניהם סיפר הקטין ס' את שסיפר.

3.        ההלכות לגבי עתירה לגילוי ראיה מוכרות וידועות ואיני רואה לחזור עליהן. הקו המנחה הוא, האם יש בראיה פוטנציאל ראייתי העשוי לעורר ספק סביר בדבר אשמת הנאשם.

           בית המשפט בוחן את הדברים בהתאם ל"תורת השלבים" קרי, האם החומר החסוי אכן נכלל בתעודת החסיון ואם כן, מה מידת חשיבותו להגנת העותר (ראו, מבין רבים, בש"פ 6719/17 פיראס נ' מדינת ישראל (28.9.17); בש"פ 6720/17 קנדילי נ' מדינת ישראל (2.10.17)).

4.        בהסכמת בא כח העותר, עיינתי בחומר החסוי וקיימתי דיון במעמד צד אחד בדלתיים סגורות. אין מדובר בחומר רב, ובשורה התחתונה, הגעתי למסקנה כי אין בחומר החסוי כדי להועיל להגנתו של העותר וכי ניתן גם ניתן להסתפק בפרפרזות שהועמדו לרשותו. כך גם לגבי בקשת העותר, לחקור את אותם אנשים שאינם אנשי מרות (והשוו, בש"פ 3690/15 שראפי נ' מדינת ישראל, פסקה 13) (29.6.15)).

5.        סוף דבר, העתירה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ז בשבט התשע"ח (‏12.2.2018), בנוכחות הצדדים.

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18003670_E04.doc  עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,