1

1.    לפנייבקשהלהארכתמועדלהגשתבקשת רשות ערעור על פסק דינו שלביתהמשפטהמחוזיבנצרת מיום14.3.2019 (כבודהשופטתת' נסים שי; עתפ"ב8125-04-18; להלן: פסק הדין) בגדרונדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה. בית משפט השלום בטבריה השית על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, 8 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 180,000 ש"ח או 180 ימי מאסר תמורתו, כפל אגרה בסך של 119,880 ש"ח, חתימה על התחייבות כספית בסך של 80,000 ש"ח והפעלת התחייבות כספית מתיק קודם בסך של 50,000 ש"ח במצטבר לקנס שהוטל. זאת, לאחר שהרשיע אותו בעבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2.        בהחלטתו מיום 14.4.2019, שניתנה לאחר מתן פסק הדין, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה שהגיש המבקש לדחיית מועד תחילת עבודות השירות ליום 11.6.2019.

2

3.        הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה ביום 14.5.2019 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.5.2019. בבקשה נטען כי האיחור נובע מעומס רב בו שרוי משרד בא-כוחו של המבקש וכן נוכח הרצף של פגרת פסח ולאחריה צום הרמדאן. עוד נטען כי המבקש ידע על פסק הדין רק בחלוף שלושה שבועות מאז שניתן ובסמוך לפני שהוגשה הבקשה לדחיית מועד עבודת השירות. כן נטען כי לא ייגרם נזק ממתן הארכת המועד היותוממילא מועד תחילת עבודות השירות נדחה ליום 11.6.2019. המשיבה מתנגדת לבקשה.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות.

5.        כידוע, המועדהקבועבדיןלהגשתבקשת רשות ערעורבהליךפליליהוא 45 ימיםמיוםמתןפסקהדין (סעיף 199 לחוקסדרהדיןהפלילי [נוסחמשולב], התשמ"ב-1982; להלן: חוק סדר הדין הפלילי). בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 17.3.2019 (ואף הומצא לבא-כוח המבקש באותו יום ונצפה על-ידיו באתר). מכאן כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה יום 1.5.2019 (בהתחשב בכך שבהליכים פליליים תקופת הפגרה לא עוצרת את מרוץ הזמן להגשת הליך ערעורי). משכך הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר.

6.        אכן, לפי סעיף 201 לחוקסדר הדין הפלילי נתונהלביתהמשפטהסמכותלהורותעלהארכתהמועדלהגשתבקשת רשות ערעור. בערעוריםפליליים, כךנפסק, לאנדרשמבקשהארכהלהציג "טעםמיוחד" ודיבהצגת "טעםממשיהמניחאתהדעת". בהקשרזהישקולביתמשפט, ביןהיתר, אתמשךהאיחור; אתההצדקההנטענתלאיחור; ואתסיכוייוהלכאורייםשלההליךהעיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגרנ' מדינתישראל(25.07.2006); בש"פ 6125/09 רביןנ' מדינתישראל(11.08.2009)).

3

7.        בענייננו לא מצאתי כי יש בהסברים שניתנו על-ידי המבקש כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת. איני סבורה כי יש בתקופת פגרת הפסח וצום הרמדאן כדי להוות צידוק לאי הגשתה של בקשת רשות הערעור במועד ולמצער לאי הגשתה של בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בתוך המועד. לא למותר לציין כי בתקופה זו המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לדחיית המועד לתחילת ריצוי עבודות השירות. כמו כן, לא הובהר מדוע המבקש ידע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי רק שלושה שבועות לאחר שניתן (בהתחשב בכך שבא-כוחו ידע על פסק הדין ביום שבו ניתן). ומכל מקום, אין בכך כדי לתת הסבר מבורר לאי הגשתה של בקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

8.        אף סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם תומכים במתן הארכת המועד המבוקשת. כאמור לעיל, עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית נגד חומרת העונש, אשר בית משפט נעתר אליה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלינ' מדינתישראל(24.3.1997)). בהתחשב באמות מידה אלה לא התרשמתי כי סיכויי ההליך גבוהים.

9.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ג באייר התשע"ט (‏28.5.2019).

_________________________

19033730_D03.docx  כש