בש"פ 3369/22 – קוסאייחוסאם שאהין נגד מדינת ישראל
1
|
בבית המשפט העליון |
|
|
||
לפני: |
|
נגד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
עתירה לגילוי ראיה חסויה |
תאריך הישיבה: |
כ"ב בתמוז התשפ"ב (21.07.22) |
בשם העותר: עו"ד לאה צמל
בשם המשיבה: עו"ד עמרי כהן
1.
לפניי עתירה שנייהלגילוי ראיה
חסויה המוגשת בעניינו של העותר, לפי סעיף
2
2. בא כוח המשיבה התנגד לקבלת העתירה, בציינו כי נקודת המוצא לדיון היא החלטתו של בית משפט זה ב-בש"פ 8858/21 פלוני נ' מדינת ישראל (11.1.2022)(השופט ד' מינץ; להלן: העתירה הראשונה). שם נדון עניינו של העותר דכאן לגילוי ראיה חסויה, ועתירתו נדחתה. הודגש, כי כל טענות העותר נבחנו זה מכבר; כי השופטמינץ אףעיין במלוא החומר החסוי וקבע כי "כל פעולות החקירה תועדו מא' עד ת' בתיעוד אותנטי שגילויו לא יועיל לעותר"– ומכאן שאין מקום להגשת עתירה נוספת. בא כוח המשיבה הוסיף והדגיש כי החומר החסוי שהונח לפני בית משפט זה בעתירה הראשונה, זהה לחומר הקיים כיום, בהצהירו כי מאז ועד עתה "לא נוספה ולו אות אחת לחומר החסוי".
3. דין העתירה להידחות.
בעתירה הראשונה בית משפט זה נדרש כאמור לטענותיו השונות של העותר, ובכללן טענתו כי יש להורות על הסרת החיסיון מחומרי החקירה נוכח התרגילים שבוצעו בשלבי חקירתו, תרגילים אשר לשיטת העותר נדרש לעמוד על טיבם (שם, פסקה 3).
סופו של יום, ולאחר שחברי השופט מינץ עיין בחומר החסוי ומצא כי אין בו כדי להועיל לעותר – דחה עתירתו.
נוכח טענת באת כוח העותר כי העתירה הקודמת עסקה באופן כללי בחומר החסוי ולא באופן קונקרטי כעתירה דנא, עיינתיאף אני בחומר החסוי. מסקנתי זהה למסקנתו של השופט מינץ בעתירה הראשונה – אין בחומר החסוי ראיה חיונית לניהול הגנת העותר (בש"פ 3813/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (23.5.2018); בש"פ 1456/18 אבו סיאם נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (12.3.2018)).
אשר על כן, כאמור, העתירה נדחית.
ניתנההיום, כ"הבתמוזהתשפ"ב (24.7.2022).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
22033690_J05.docx
מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
