1

בשם המבקש:                     עו"ד ירון פורר

1.        בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.12.2015 (תיק עמ"ת 39041-12-15, כב' השופטת מ' ברק-נבו), אשר דחה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 17.12.2015 (תיק מ"ת 28317-11-15, כב' השופט ד' קלייטמן), שהורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים.

2.        נגד המבקש, יליד 1995, הוגש כתב אישום המייחס לו 20 אישומים בעבירות סמים, בהם קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסמים, תיווך, הדחת קטין לסמים מסוכנים ועוד, במסגרת פרשיית הפצת סמים על-ידי קטינים בבאר יעקב.

2

3.        בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום, וכי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ולשחררו בחלופת מעצר בפיקוח אביו, בשים לב לכך שדרך המלך בעבירות אלה היא מעצר עד תום ההליכים, בפרט בהיקף ובחומרה בה מדובר בענין דנן ונוכח הקושי ליתן אמון במבקש אחר ששירות המבחן התרשם כי הוא מתנגד לסמכות הוריו והם מתקשים להציב לו גבולות. בית המשפט התייחס אף לסיכון הטמון בשחרור המבקש ממעצר בהיותו מעורב באופן עמוק ביותר בעולם הסמים והעבריינות.

4.        עררו של המבקש על החלטת המעצר נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת בית משפט השלום, וציין כי חרף גילו הצעיר של המבקש ועברו הנקי, מן הראיות עולה כי הוא נטוע בעולם עבריינות הסמים, ובנסיבות אלה אין בכוחה של חלופת המעצר המוצעת לאיין את מסוכנותו במידה המניחה את הדעת.

5.        מכאן הבקשה. המבקש טוען, כי יש מקום להתערבות בית משפט זה ב"גלגול שלישי", על מנת למנוע קיפוח זכויותיו של צעיר בן 20 בלבד, ללא עבר פלילי, ובעל חלופת מעצר ראויה ששירות המבחן צירף המלצתו לה. כן טוען הוא, כי המקרה מעורר שאלות החורגות מעניינו, ובהן: מהן הנסיבות בהן על בית המשפט לבחון את נושא המעצר באיזוק אלקטרוני; האם עסקינן בבחינה דו שלבית, תחילה מידת האמון במשיב עצמו ואחר איכות מפקחיו, או שמא יש לבחון את השניים במשולב באופן שפגמים במבקש עצמו יירפאו בחלופת מעצר איכותית; מהו המבחן לזיהוי נאשם אשר "נטוע בעולם עבריינות הסמים" והאם מי שביצע עבירות משך חודשיים יבוא בגדרו. כן פירט טענות נוספות הנוגעות לאישומים הקונקרטיים ולנתוניו הקונקרטיים ועוד.

6.        בחנתי את הבקשה ונימוקיה, ואת החלטות שתי הערכאות הקודמות, ולא מצאתי כי הבקשה עומדת במבחנים למתן רשות ערר לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (ראו למשל, בש"פ 1886/12 מדינת ישראל נ' נזאזלה, פסקה 6(13.3.2012); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, (17.4.2011)). במוקד החלטת בית המשפט שלא לשחרר את המבקש בחלופת מעצר עומדת מסוכנותו הקונקרטית וחוסר היכולת לתת בו אמון, כעולה מתמונת נסיבותיו הפרטניות. אינני סבור כי המקרה שלפני מעורר שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש, או כי זכויותיו של המבקש קופחו במידה המצדיקה התערבות בגדר ערר ב"גלגול שלישי". לפיכך, דין הבקשה להידחות אף בלא תגובת המשיבה.

3

7.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ב בטבת התשע"ו (‏3.1.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16000150_B01.doc  הי