3. בכתב האישום שהוגש נגד המשיבים, יוחסו למשיב העבירות הבאות: עבירות מין במשפחה (אינוס), לפי סעיף 345(ב)(5)+(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1), בצירוף סעיפים 351(א) ו-354 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (עבירות רבות); עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(5)+(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1), בצירוף סעיפים 351(ג)(2) וסעיף 354 לחוק העונשין (עבירות רבות); אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין (מספר עבירות); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירות מין במשפחה (מעשה סדום), לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(5)+(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1), בצירוף סעיפים 351(א) ו-354 לחוק העונשין (עבירות רבות); ותקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש על ידי אחראי, לפי סעיף 368ב סיפא לחוק העונשין.

4. כתב האישום, במסגרת האישום הראשון, מגולל מסכת של פגיעה מינית חמורה ומתמשכת שביצע, לכאורה, המשיב בבתו החורגת, קטינה ילידת 1984 (להלן: המתלוננת), וזאת בסיוע ובשיתוף פעולה מלא של האם, היא המשיבה 2. נטען בכתב האישום, כי כאשר המתלוננת היתה כבת 11 שנים, במועד שאינו ידוע למאשימה, בשנת 1995, הביאו המשיבים 1 ו-2 את המתלוננת לחדר השינה שלהם ואמרו לה שעליה ללמוד "מה זה גבר", וזאת בכדי להגן עליה, כביכול, מפני גברים אחרים, לתת לה שיעור בחיים, וללמוד "מה זה איבר מין של גבר". בהמשך, מתאר כתב האישום שורה של מעשים מיניים שביצע המשיב במתלוננת בסיועה של המשיבה 2. המדובר במעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים רבים שנמשכו החל משנת 1995 ועד לשנת 2012. עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב החליט כי המתלוננת תהרה ממנו, וכאשר ייוולד הילד, היא "לא תברח ממנו לעולם". ואמנם, המשיב גרם למתלוננת להיכנס להיריון והיא ילדה בן, שהמשיב גידל אותו כבנו. נטען בנוסף, כי המשיב נהג לאיים על המתלוננת כי יפגע בה ויהרוג אותה, ואף עשה שימוש באלימות קשה כלפיה.

5. האישום השני מתאר ניצול מיני קשה ובוטה שנעשה, לכאורה, בשתי בנותיה הקטינות של המשיבה 3, ואף זאת בסיועה של משיבה זו. נטען בכתב האישום, כי בין השנים 2006-2002, בעת שהמשיב שמר על אחת הבנות הקטינות של המשיבה 3, הוא ביצע בה מעשי סדום, בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה ועשה בה מעשים מגונים. בין השנים 2010-2009, ביצע המשיב, לכאורה, מעשים מגונים בבת אחרת של המשיבה 3, שגם היא היתה קטינה באותה תקופה.

הליכי המעצר

6. במקביל להגשת כתב האישום נגד המשיבים, התבקש בית המשפט לעוצרם עד לתום ההליכים במשפטם. נטען, כי ברשות המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמות ובכלל זה: אמרותיהןשל המתלוננות; עימותים שנערכו עם המשיבים; מסמכים רפואיים; מכתב שכתבה המתלוננת ובו תיאור המעשים; והכחשתו של המשיב כי הוא אבי ילדה של המתלוננת. אשר לעילות המעצר בעניינו של המשיב נטען, כי קמה נגדו עילת המסוכנות ובנוסף קיים חשש לשיבוש הליכי החקירה ולהתחמקות מהדין.

7. בהחלטה מיום 31.5.2016, קבע בית משפט קמא (כב' השופט נ' אבו טהה) כי המשיב יעצר עד לתום ההליכים במשפטו, וזאת לנוכח הערכת שירות המבחן בדבר קיומה של רמת סיכון גבוהה מצידו, ובשל החשש לשיבוש מהלכי המשפט, כעולה מכתב האישום שהוגש נגדו.

8. המשיב הגיש ערר (ביחד עם המשיבה 2) על החלטת המעצר. ביום 23.6.2016 נדחה הערר על ידי השופט ע' פוגלמן(בש"פ 4796/16), ולגבי המשיב נאמרו הדברים הבאים: "המעשים המיוחסים [למשיב] - עבירות מין קשות במשפחה ואף עבירות אלימות - כמו גם מאפייני אישיותו שעליהם עמד שירות המבחן מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת [מהמשיב]. איני סבור כי יש בחלוף הזמן כשלעצמו כדי להקהות מסוכנות זו ואיני רואה כי יש בכוחה של חלופה לאיינה".

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב

9. נטען בבקשה, כי ההליכים המשפטיים בעניינם של המשיבים לא התקדמו בצורה משביעת רצון, בשל בקשות דחייה שהופנו אל בית משפט קמא על ידי המשיבים, וכן בשל הצורך בהסדרת ייצוגם של המשיבים. עם זאת, ביום 12.12.2016, נשמעה עדותה של המתלוננת, והיא היתה אמורה להתייצב להשלמת העדות ביום 27.12.2016. במהלך הדיון,הובהר על ידי המבקשת כי בשל מצבה הרפואי של המתלוננת נבצר ממנה להגיע לאותה ישיבה, והיא אמורה להשלים את עדותה בתקופה הקרובה. בנוסף, עדכנה עו"ד דפנה שמול, באת כוח המבקשת, כי נקבעו מספר מועדי דיונים במהלך חודש ינואר 2017. עוד נטען, כי מסוכנותו של המשיב גבוהה ביותר, ואין ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר. בנוסף, קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי המשפט, לנוכח העובדה כי כל המתלוננות בתיק זה טרם העידו או השלימו את עדותן.

10. המשיב, אשר יוצג על ידי עו"ד יחיאל לאמש, מבקש לדחות את הבקשה ולשקול את שחרורו לחלופת מעצר, לאחר קבלת תסקיר משלים מאת שירות המבחן. נטען, כי לא היתה התקדמות של ממש בהליך העיקרי וכי צפויה התמשכות ניכרת של ההליכים בתיק זה. עוד נטען, כי מדובר במעשים שבוצעו, לכאורה, לפני שנים רבות. המעשה הנטען האחרון במתלוננת, בוצע לפני כ-10 שנים, כאשר בכל אותה תקופה, עד למועד נישואיה של המתלוננת, היא התגוררה בביתו של המשיב, מבלי שאונה לה כל רע, ומבלי שהעמידו בסכנה את שלומה ובטחונה. אשר לבנותיה של המשיבה 3, מדובר בחלוף כ-5 שנים מאז בוצעה העבירה הנטענת האחרונה, ומאז לא יוחסה למשיב כל עבירה. לפיכך, התבקשתי לדחות את הבקשה להארכת המעצר, ולהורות על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני, בבית אחותו.

דיון והכרעה

11. הלכה היא, כי ההכרעה בבקשה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, נעשית על יסוד איזון בין הפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם, אשר כל עוד לא הורשע עומדת לו חזקת החפות, לבין האינטרס הציבורי שעניינו שמירה על שלום הציבור ובטחונו (בש"פ 7442/16 אלחורטי נ' מדינת ישראל (31.10.2016); בש"פ 7994/16 מדינת ישראל נ' נפטלוביץ(31.10.2016); בש"פ 1836/16 מדינת ישראל נ' פלוני(22.2.2016); בש"פ 7423/15 מדינת ישראל נ' ירמיהו (12.11.2015)).

במסגרת האיזון האמור, על בית המשפט לשקול מספר שיקולים, כגון: מידת מסוכנותו של הנאשם; חומרת המעשים המיוחסים לו; עברו הפלילי של הנאשם; גילו; ומידת החשש מפני האפשרות לשיבוש הליכי המשפט או להימלטות מן הדין. לצד אלו, יש ליתן את הדעת גם לקצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, המתנהל נגד הנאשם. ככלל, ככל שקצב ההליכים בתיק העיקרי אינו משביע רצון, כך נוטה המטוטלת לכיוון שחרורו של הנאשם ממעצר, בכפוף לנסיבות הייחודיות של כל מקרה ומקרה (בש"פ 2848/15 מדינת ישראל נ' מונה (7.5.2015); בש"פ 5681/16 מדינת ישראל נ' מלול(28.7.2016)).

12. ומכאן לענייננו. לאחר שעיינתי בבקשה להארכת המעצר ובצרופותיה, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

13. העובדות המתוארות בכתב האישום מעוררות חלחלה, ונשקפת מהן רמת מסוכנות גבוהה מצידו של המשיב, דבר המתחזק לנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. כמו כן, קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי המשפט, בשים לב לאיומים ולאלימות שנקט, לכאורה, המשיב במהלך השנים בהם ביצע את עבירות המין הקשותבמתלוננת. אכן, קצב התנהלותו של ההליך העיקרי רחוק מלהשביע רצון, ועד כה התקיימה ישיבת הוכחות אחת בלבד, במהלכה העידה המתלוננת, מבלי שהשלימה את עדותה. כמו כן, לא שוכנעתי כי נקבעו על ידי בית משפט קמא מספר מספיק של מועדי ישיבות, על מנת להתקדם באופן משמעותי בשמיעת הראיות בתיק.

14. לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, הגעתי למסקנה כי אין בעובדת התמשכות ההליכים בכדי להטות את הכף לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עם זאת, אכיר תודה לבית משפט קמא הנכבד, אם יעשה מאמץ לקבוע מועדי דיון נוספים, על מנת להבטיח כי תושג התקדמות של ממש, בתוך תקופת ההארכה הנוכחית, גם אם לא תסתיים במלואה פרשת הראיות בתיק זה.

15. סוף דבר, דין הבקשה להתקבל ומעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 4.1.2017, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 5492-04-16, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏ד' בטבת התשע"ז (‏2.1.2017).