4. אין בידי להסכים להצעה זו. המשיב מואשם ברצח בכוונה תחילה וכן בעבירות נשק ובשיבוש מהלכי משפט. אין מחלוקת על כך שהאשמות אלו נתמכות בראיות לכאורה ומכאן עולה המסוכנות שמעצר עד תום ההליכים בא לאיין, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק. סעיף 62(ב) לחוק קובע במפורש כי "סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי ... עדים" מהווים שיקול שתומך בהארכת מעצר, אשר חצה את הקו של תשעה חודשים, לתקופה שלא תעלה על תשעים ימים בכל פעם. להארכות מעצר כאמור יש גבול ובשלב מסוים יכול שיתעורר הצורך בבחינת חלופות לסורג ובריח, כפי שמוסבר, בין היתר, בהחלטת השופט י' עמית בבש"פ 4744/15 מדינת ישראל נ' ג'בארין (20.9.2015) וכן בהחלטת השופטת א' חיות (כתוארה אז) בבש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (30.1.2004), אשר צוטטו בפניי על ידי בא-כוח המשיב לתמיכה בהתנגדותו לבקשה. דא עקא, גבול זה עודנו רחוק מאתנו, שכן מדובר בבקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק, אשר הוגשה בקשר להליך מתקדם שניתן לראות את סיומו, וזאת להבדיל מהבקשה הרביעית, אשר נדונה בבש"פ 4744/15 הנ"ל, ומהבקשה שהוגשה בקשר למשפט אליו מתייחסת ההחלטה בבש"פ 828/04 הנ"ל, שלא היתה אפשרות מעשית להעריך מתי הוא יסתיים.

5. בא-כוח המשיב צופה כי המבקשת תחזור ותפנה לבית משפט זה בבקשות נוספות לפי סעיף 62 לחוק, מאחר שההליך העיקרי עשוי להימשך זמן רב. אם כך יקרה, בטוחני שבית משפט זה יידע להפעיל את הכללים אשר הנחו אותו בשתי ההחלטות שצוטטו לעיל ובהחלטות דומות. כאשר נקודת האיזון בין צרכי ההליך הפלילי, מחד גיסא, לבין ההגנה על חירות המשיב תחת חזקת החפות, מאידך גיסא, תוסט לכיוון שחרורו מן המעצר ומציאת החלופה לסורג ובריח, כך ייעשה. הדבר טרם קרה.

6. בנסיבות דנן, לא נותר לי אלא לקבל את בקשת המדינה.

7. אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

ניתנה היום, ‏כ"ד בטבת התשע"ט (‏1.1.2019).