החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 21.11.2018 בע"פ 9582/16, בגדרו נדחה ערעור מטעם המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין אשר ניתנו בעניינו. המבקש, המצוי במאסר, הגיש את בקשת הארכה ביום 3.12.2018 וביקש כי בית משפט זה ימנה לו סניגור ציבורי לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף וכי תינתן לו ארכה בת 20 ימים לצורך כך.

דין הבקשה להידחות. אכן, המבקש לא השתהה והגיש את בקשת הארכה בתוך המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. ואולם בכך אין די. בקשות לדיון נוסף מתקבלות במקרים נדירים ויוצאי דופן, שבהם "[...] ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש [...] מקום לדיון נוסף" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). ואכן, נוכח מאפייניו הייחודיים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיום "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד להגשת הליך כאמור מיושמת באופן קפדני ומצמצם (למשל, בש"פ 4620/07 שובר נ' מדינת ישראל (11.6.2007); בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009)). בענייננו, עיון בפסק הדין מעלה כי אינו כולל הלכה עקרונית כלשהי, וממילא הסיכוי למתן דיון נוסף ביחס אליו, נמוך ביותר. לא למותר להוסיף ולציין כי בית משפט זה אינו נוהג למנות את הסניגוריה הציבורית לייצוג בעלי דין המעוניינים בדיון נוסף בעניינם.

נוכח האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית ללא צורך בתשובה.

שירות בתי הסוהר ימציא החלטה זו לידי המבקש ללא דיחוי.