מנגד טוען ב"כ המשיבים, כי דרך הכלל שעליה מורה החוק היא שמשפטם של נאשמים הנתונים במעצר יסתיים בתוך 9 חודשים. לטענתו, המשפט מתנהל בעצלתיים. רק שתי ישיבות הוכחות התקיימו, צפויים להעיד עדים רבים, ולא נראה שהמשפט יסתיים בעתיד הנראה לעין, לפי קצב התנהלותו עד כה. בינתיים חל כרסום בראיות, אין עוד חשש לשיבוש הליכי חקירה ואין הצדקה להארכת המעצר.

נתתי דעתי על הבקשה ועל התשובה. יש טעם בזו ובזו. קצב ניהול המשפט אכן איננו משביע רצון. אין טרוניה בעניין זה על צד זה או צד זה; נראה שהעומס המוטל על בית המשפט לא איפשר קצב מזורז יותר. נראה שיש צורך להקצות לשמיעת תיק זה מועדים נוספים על אלו שנקבעו - 5 במספר - במהלך שלושת החודשים הבאים. אלא שלעת הזאת, איננו נמצאים בשלב שמצדיק שחרור. עבירת הרצח - חמורה מכל; נסיבות ביצועה, לכאורה, חמורות מאד; והמסוכנות רבה. זוהי הארכת מעצר ראשונה בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים, ויש לקוות להתקדמות רבה מאד בשלושת החודשים הקרובים גם בשמיעת ההוכחות, גם בהליך של גישור במקביל. בחנתי את החומר שהוגש לעיוני גם מהליכי המעצר - בקשה למעצר עד תום ההליכים, פרוטוקולים, תסקירי שירות המבחן והחלטות. על רקע מכלול החומר ונימוקי הבקשה, מצאתי כי הארכת המעצר בשלב הנוכחי - מוצדקת.

אני מורה אפוא על הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, ב-90 ימים או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 35178-12-15 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשע"ו (‏15.9.2016).