1

 

 

 

                                          

                                                                                                  

                                          

                                          

 

 

 

 

1.        לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ"ת 36533-07-18 (השופט א' פורת) מיום 25.07.2018, בו הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח אנושי על ידי אמו של המשיב, קרוב משפחתו, ושניים ממכריו.

 

2.        כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב ביום 16.7.2018 מייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות החזקה, נשיאה והובלה של נשק, ניסיון חטיפה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

 

2

3.        על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 10.6.2018 בסמוך לשעה 23:00 נפגשו באקראי המשיב והמתלונן, שהיו מסוכסכים ביניהם, סמוך לרחוב זמכשרי בעיר חיפה.

 

           המשיב תקף את המתלונן והכה אותו בידו השמאלית באמצעות מקל, ומיד לאחר מכן עזב את המקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן נפיחות אולנארית באמה השמאלית בקצה פרוקסימלי ודיסטלי.

 

           חמישה ימים לאחר מכן, ביום 15.6.2018 בסמוך לשעה 03:00, בעת ששהה המתלונן סמוך לביתו ברחוב דוד רזיאל בחיפה, הגיע למקום המשיב ברכבו, כשהוא נושא עימו, ללא רשות על פי דין, אקדח טעון בכדורים.

 

           המשיב יצא מרכבו ופנה למתלונן, תוך שהוא מכוון את האקדח לכיוונו, ודרש ממנו להיכנס עמו לרכב. המתלונן סירב וניסה להימלט, והמשיב בתגובה ירה מספר כדורים לעברו בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. שניים מהכדורים שירה המשיב פגעו ברגלו השמאלית של המתלונן.

 

           לאחר הירי נמלט המשיב מהמקום כשהוא נושא עמו את האקדח.

 

           כתוצאה ממעשי המשיב נפגע המתלונן ברגלו השמאלית, ונגרמו לו, בין היתר, ארבעה פצעי כניסה ויציאה בירך ובשוק. המתלונן נזקק לניתוח בהרדמה מלאה לצורך הטריית הפצעים, ואושפז למשך שלושה ימים בבית החולים.

 

4.        יחד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, בכללן עדויותיהם של המתלונן והוריו, שנמסרו זמן קצר לאחר אירוע הירי, וכן מסמכים רפואיים.

 

           כן נטען כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה לציבור. בהקשר זה נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בהיותן עבירות שבוצעו באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם וקר; וכן עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה של עבירת הנשק עבירת ביטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית.

3

 

           לבסוף נטען כי קיימת גם עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, מאחר שקיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט, באופן שהמשיב ישפיע על העדים שלא להעיד בבית המשפט, לנוכח היכרותו עימם. עוד צוין כי קיים חשש שהמשיב יתחמק מהליכי שפיטה ולא יתייצב לדיונים.

 

           על פי הנטען, לנוכח חומרתן של העבירות ולנוכח קיומן של עילות מעצר, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאי שחרור.

 

5.        בדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 19.7.2018 הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען שמתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורו של המשיב, בהן עברו הפלילי הנקי, גילו הצעיר וקיומה של חלופת מעצר ראויה.

 

           כמו כן, נטען כי הנסיבות בהן המתלונן והוריו ביקשו לבטל את התלונה שהגישו נגד המשיב מצדיקות אף הן את מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני. בא-כוח המשיב ביקש להורות על מעצרו של המשיב כאמור אף מבלי להידרש לתסקיר שירות המבחן באשר למפקחים המוצעים, שהתייצבו לדיון בבית המשפט.

 

           מנגד, באת-כוח העוררת התנגדה לשחרורו של המשיב, תוך שהדגישה את החשש להימלטותו מן הדין ולשיבוש מהלכי משפט; בהקשר זה הציגה באת-כוח העוררת לבית המשפט מזכר המסומן 89 מיום 19.6.2018 (להלן: המזכר), ממנו עולה כי אביו של המתלונן יצר קשר עם חוקר המשטרה ומסר לו שהוא חושש מבני משפחתו של המשיב, אשר מפעילים עליו לחץ לבטל את התלונה ורבים מהם נמצאים סמוך לביתו, חמושים בנשק. על פי האמור במזכר, החוקר ביקש מאביו של המתלונן להגיע לתחנת המשטרה כדי למסור הודעה, אך האב סירב בתוקף וביקש כי תגיע למקום ניידת משטרה אשר תרחיק את בני משפחתו של המשיב מהמקום.

 

6.        לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירת המפקחים המוצעים, קבע בית המשפט כי:

4

"אני סבור כי מדובר במפקחים ראויים שיוכלו לאיין את המסוכנות הנשקפת, לצד זאת בשים לב לחומרת המעשה, לכך שכלי הנשק לא נתפס, ואין לדעת את מקום הימצאו, ולאור קרבתה היחסית של החלופה, ראיתי להורות על עיבוי החלופה במעצר באיזוק אלקטרוני".

 

           טרם מתן החלטה סופית בעניין מעצר באיזוק אלקטרוני, הורה בית המשפט ליחידת האיזוק לבדוק את היתכנות התקנת האיזוק בביתו של המשיב, וזאת עד ליום 24.7.2018.

 

7.        ביום 25.7.2018 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני בביתו שבעוספיא, ובפיקוח ארבעת המפקחים הנזכרים בסעיף 1 לעיל. בית המשפט אסר על המשיב ליצור כל קשר עם עדי התביעה שאינם שוטרים, ובעיקר עם המתלונן ובני משפחתו. כן הורה בית המשפט על הכנת תסקיר בעניינו של המשיב.

 

           בית המשפט נימק את החלטתו כדלקמן:

 

"אחר שהתרשמתי ממערך הפיקוח שהוצע, מריחוקה היחסי של החלופה ממקום ביצוע העבירה לכאורה, בשים לב לעמדת אביו של המתלונן, שנכח באולם בדיון הקודם, להעדר עבר פלילי של המשיב, ראיתי במקרה זה להסתפק במעצר באיזוק אלקטרוני, שיהא בו משום הרחקה בין הצדדים ואיון של המסוכנות באופן סביר".

 

8.        לבקשת העוררת, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 27.7.2018.

 

9.        על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה – הוא הערר שלפניי.

 

10.      בנימוקי הערר נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל של ממש למסוכנותו המובהקת של המשיב, הנלמדת מהאלימות שנקט בה כלפי המתלונן בשתי הזדמנויות שונות, בתוך פרק זמן של חמישה ימים בלבד. בהקשר זה צוין כי אקדחו של המשיב לא נתפס. על פי הנטען, בנסיבות אלה, לטענת העוררת, ניתן להשיג את תכלית המעצר רק בדרך של מעצרו מאחורי סורג ובריח, שכן לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בשחרור בתנאים ובפיקוח, כפי שנקבע על ידי בית המשפט .

 

5

           כן נטען כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לחשש הממשי לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקותו של המשיב מן הדין. בהקשר זה, נטען כי התנהגותם של המתלונן והוריו מתיישבת היטב עם החשש משיבוש הליכים; כי המזכר משקף את החשש והמצוקה בהם הם נתונים; וכי המזכר אינו מתיישב עם טענת המשיב, אותה קיבל בית המשפט, לפיה המתלונן והוריו חזרו בהם מתלונתם מרצונם החופשי.

 

           אשר לחשש להתחמקותו של המשיב מהדין, נטען עוד כי המשיב הסגיר עצמו למשטרה רק כשלושה שבועות לאחר האירוע.

 

           עוד נטען, כי לא היה מקום לדון בעניין מעצרו של המשיב בטרם ניתן תסקיר מעצר בעניינו, אשר היה ביכולתו להניח בפני בית המשפט תמונה כוללת אודות הרקע למעשי המשיב, מאפייני אישיותו, יחסו לעבירה, מסוכנותו, והאפשרות לאיינה. לטענת העוררת, שחרור המשיב למעצר בתנאים ללא שהונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר מנוגד להוראת סעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים, וזאת לנוכח העובדה שהמשיב נאשם בעבירה המנויה בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

 

           לבסוף נטען, כי מקום המעצר בפיקוח אלקטרוני אינו מרוחק מביתם של המתלונן והוריו, וכי המפקחים, למעט אמו של משיב, "אינם מגלים היכרות מעמיקה עמו".

 

11.      לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי היום, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

 

           העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בשל כך שבוצעו, לכאורה, באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים; בשל מסוכנתו של המשיב, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים; ובשל שיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

 

           סעיפים 22ב(ב)(1) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים מורים כי לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שהורשע בעבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק קר או חם, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ניתן להסתפק בפיקוח אלקטרוני.

 

6

12.      בנסיבות העניין שלפנינו, איני סבור כי נתקיימו הנסיבות המיוחדות האמורות.

 

           כעולה מכתב האישום, תקף המשיב את המתלונן פעמיים, בפעם הראשונה בעזרת מקל ובפעם השניה באמצעות ירי אקדח, אשר נשא ללא רישיון. למתלונן נגרמו נזקי גוף חמורים כתוצאה משתי התקיפות. תוצאת המעשים היתה עלולה להיות אף חמורה יותר, ואך במקרה לא הסתיים אירוע התקיפה השני בנטילת חייו של המתלונן. אין צורך על כן להכביר מילים על המסוכנות הרבה הנלמדת ממעשי המשיב.

 

           יש לציין עוד כי כפי שעלה בדיון שנערך לפניי, האקדח ממנו בוצע הירי לא נמצא, ואף נסיבה זו יש לקחת בחשבון לעניין מסוכנותו של המשיב.

 

           זאת ועוד, אני סבור כי בקשתם של המתלונן והוריו לחזור בהם מהתלונה שהגישו עשויה להתפרש גם לחובתו של המשיב, בניגוד לאופן בו פורשה על ידי בית משפט קמא. לא מן הנמנע שבקשה זו מונעת מחששם של המתלונן והוריו מהמשיב ומשפחתו או אף מאיום ממשי עליהם לבטל את התלונה. מסקנה זו מתחזקת לנוכח המזכר, בו עיינתי, אשר מלמד על פחדו המפורש של אבי המתלונן ממשפחת המשיב.

 

           מכל הטעמים האמורים, אני סבור כי הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות אינן מאפשרות את מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה אלא בדרך של מעצר מאחורי סורג ובריח.

 

13.      יתירה מזאת, בנסיבות העניין, ובפרט בשל ביטול התלונה והאמור במזכר, שוכנעתי כי צודקת העוררת בטענתה לקיומה של עילת מעצר גם בשל החשש משיבוש הליכי משפט על ידי המשיב, וגם מטעם זה לא ניתן להסתפק במעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני.

 

14.      משקבעתי זאת, איני נדרש להכריע בטענת העוררת לפיה בנסיבותיהן של העבירות המיוחסות למשיב לא היה מקום להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בלא קבלת תסקיר מעצר.

 

15.      לנוכח כל האמור, אני מקבל את הערר ומורה על מעצר המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

 

           ניתנה היום, ‏ט"ו באב התשע"ח (‏27.7.2018).

 

 

 

_________________________

  18056610_J04.doc  עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,