החלטה

איני רואה מקום לחזור ולבחון את חיסיון הראיות, באשר אין בנימוקי הבקשה הגורפת שהוגשה, כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטתי מיום 23.7.2017, החלטה שניתנה לאחר דיון ממושך ועיון בחומר רב. אנמק בקצרה את החלטתי.

1. אין כל רבותא בכך שחלק מהעדים נמנעו במהלך המשפט מלהשיב תשובות שיש בהן כדי לחשוף פרטים מהחומרים החסויים על פי תעודת החיסיון.

2. החומר החסוי אינו חלק מחומר הראיות. לכן, ככל שמי מהעדים הסתבך בסתירות בעדותו וטען כי התשובה לסתירה טמונה בחומר החסוי, כפי שנטען בבקשה, הרי שבפני בית המשפט לא יעמוד החומר החסוי, אלא עדות העד והמסמכים שבתיק.

3. ככל שעד ביקש לרענן זכרונו בחומר החסוי תוך כדי עדותו, הרי שאין בכך כדי להצדיק הסרת החיסיון. אכן, ככלל ניתן לחייב עד להציג מסמך שבו הוא מעיין במהלך חקירתו הנגדית (רע"א 10025/05 בנק הפועלים בע"מ נ' קל וחומר לבניה בע"מ (5.12.2005)). ברם, אין בהלכה זו כדי לגרוע מדיני החסיונות הכלליים, כפי שלא ניתן לחייב עד להציג מסמך בו הוא מעיין במהלך חקירתו הנגדית, אם יש בכך לפגוע בחסיון עו"ד-לקוח (רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ (13.8.2006)).

4. אשר על כן, הבקשה נדחית.