1

הערר

1. לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט ר' יעקובי) במ"ת 26461-04-19(ת"פ 26484-04-19) אשר ניתנה ביום 15.5.2019. בהחלטה זו נקבע כי מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח יומר במעצר תחת פיקוח אלקטרוני,לצד תנאים מגבילים נוספים, עד אשר יסתיים משפטו בתיק העיקרי בו הוא מואשם בעבירות הבאות: סחר בסם מסוכן, לרבות ניסיון לסחר כאמור; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית; ייבוא של סם מסוכן; אספקת סם; וקשירת קשר לסחר בסם מסוכן – עבירות לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, יחד עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעניין הניסיון והשותפות לדבר עבירה.

2

2. מהטעמים שיפורטו להלן, איני רואה סיבה לפרט את עובדותיו של כתב האישום. אציין רק כי מדובר בשמונה פרטי אישום ובסחר בהיקפים גדולים שהתקבולים ממנו הגיעו לכ-30,000 ₪ ואף עתידים היו להגיע לסכום שעולה על חצי מיליון ₪. כמו כן אציין כי הסמים מושא הסחר הכילו חומר אסור מסוג GBL (gamma-butyrolactone), המוכר כסם אונס, אשר מונע מקורבן האונס לזכור את אשר אירע.

3. המשיב אינו חולק על כך שעובדות כתב האישום מאומתות בראיות לכאורה.

טענות הצדדים

4. העוררת טוענת כי בית משפט קמא שגה בהחליטו להמיר את מעצר המשיב מאחורי סורג ובריח במעצר תחת פיקוח אלקטרוני. לטענת העוררת, החלטה זו מנוגדת לפסיקתו של בית משפט זה, אשר קבעה כי בהימצא ראיות לכאורה לביסוס האישום, נאשם בעבירות סחר בסמים ייעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח בכפוף לחריגים צרים ומוגדרים, שאינם מתקיימים במקרה דנן. העוררת מוסיפה וטוענת כי אמנם המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוח מתאים, אך אין להתעלם מהתרשמותו לפיה "קיים [...] סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות דומות" מצדו. לטענת העוררת, נוכח הערכת מסוכנות זו מן הדין היה לעצור את המשיב עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

5. המשיב מצדו סומך את ידיו על החלטת בית משפט קמא ומבקש שלא אתערב בה. לטענתו, יש להתחשב בכך שהוא נקלע לפעילות העבריינית דלעיל בהשפעת סוכן משטרתי מדיח על רקע אירועים טרגיים שפקדו את חייו ונסיבות חיים קשות שבאו בעקבותיהם. המשיב גם מצביע על מצבו הבריאותי הרעוע, הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי, שגם בו יש להתחשב לעניין מעצרו. משכך, לטענתו, מקרהו הוא בגדר חריג לכלל המעצר.

דיון והכרעה

3

6. הלכה עמנו היא שבהימצא ראיות לכאורה לביסוס האישום בעבירת סחר בסמים, מן הדין לעצור את הנאשם עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח – זאת, כדי להגן על שלום הציבור מפני עבריינות סמים וכדי להפיג את החשש שהנאשם יבצע עבירות סמים דומות כאשר יימצא בחלופת מעצר. לכלל זה קיים חריג צר בדמות "נסיבות מיוחדות", שמתקיימות, על פי רוב, כאשר "גילו של הנאשם צעיר, עברו הפלילי נקי ומעורבותו בעבירות היא מצומצמת בלבד", כפי שהוסבר על ידי השופט ד' מינץבבש"פ 8262/18 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל(4.12.2018). בעניין זה ראו גם את החלטתי בבש"פ 8667/18מדינת ישראל נ' מיעראי, פסקאות 9-8 (‏7.12.2018) (להלן: עניין מיעראי).

7. במקרה דנן חל הכלל, והחריג לכלל איננו מתקיים. למשיב אמנם אין עבר פלילי, אולם הוא יליד 1980 ואיננו בגדר נאשם צעיר. עבירות הסחר שאותן הוא לכאורה ביצע הינן חמורות הן מבחינת היקפן והן מבחינת טיב הסם ותוצאותיו ההרסניות לקורבנות אונס. המשיב הפנה בטיעוניו להלכת סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פ"ד סד(3) 101 (2011)), שעניינה תכנית גמילה מסמים חלף מעצר עד תום ההליכים, אך זו אינה קשורה לענייננו. מה שעומד על הפרק כאן הוא לא גמילת המשיב מסמים כחלק משיקומו, אלא זכאותו לחריג לכלל המעצר – הא ותו לא. תנאי הכרחי (אם כי לא מספיק) להתקיימותו של חריג כאמור הוא המלצה חד-משמעית של שירות המבחן על חלופת מעצר. דא עקא, שירות המבחן קבע ביחס למשיב, לצד המלצה לשחררו לחלופת מעצר, כי נשקפת ממנו סכנה כסוחר סמים. בנסיבות אלו, אין מקום לדבר על התקיימות החריג לכלל. פסקי הדין אליהם הופניתי על ידי בא-כוח המשיב אינם יכולים לעזור לו. חלקם כלל לא עוסקים בחריג לכלל המעצר, ואלה שעוסקים בחריג מתייחסים לנסיבות מקלות שאינן קיימות במקרה זה. כך, למשל, בבש"פ 1740/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (8.3.2011) מדובר בסחר בכמויות סם קטנות יחסית ובעורר נטול עבר פלילי ובעל עבר צבאי מרשים שזכה לקבל משירות המבחן תסקיר חיובי ביותר; ואילו בבש"פ 10183/17 אוחנה נ' מדינת ישראל (31.1.2018) מדובר בנאשם מכור לסמים שהושם בתכנית גמילה בהתאם להמלצת שירות המבחן והלכת סויסה.

4

8. החלטת בית משפט קמא איננה תואמת אפוא את ההלכה אשר נקבעה על ידי בית משפט זה בעניינו של כלל המעצר והחריג לכלל. משכך, אין מנוס מהתערבות בהחלטה זו מהחלפתה בהחלטה אחרת אשר תואמת את ההלכה הפסוקה. ברצוני לציין כי הנני רחוק מלהקל ראש בנסיבות החיים הקשות של המשיב ובמצב בריאותו, אך עליי לפסוק בהתאם להלכה של בית משפט זה, הקובעת כלל ברור אשר מגן על החברה מפני עבריינות סמים ומפני התפשטות סמים שמסייעים בידי אנסים. אוסיף את המובן מאליו: גורמים המופקדים על מעצרו של המשיב יעשו את כל הדרוש כדי שהלה יוכל לקבל טיפול רפואי הולם וכדי למנוע הרעה במצב בריאותו. במקרה של שינוי מהותי בנסיבות אלה או בנסיבות אחרות הנוגעות למעצר ותנאיו, יוכל המשיב לפנות לבית משפט קמא בבקשה לקיים עיון חוזר במעצרו.

9. בשולי הדברים, ברצוני להעיר כי מינוי הורה הנאשם כאחד ממפקחיו במסגרת מעצרו בפיקוח אלקטרוני (או מעצר בית) איננו דבר רצוי במקרים בהם מדובר בעבירות סמים ובעבירות חמורות אחרות אשר אינן מוחרגות מן הכלל הפוסל את ההורה מלשמש עדנגד ילדו במשפט פלילי (ראו סעיפים 4 ו-5 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). כפי שהזדמן לי להעיר בעניין מיעראי, מינוי מפקח שלא יוכל להעיד נגד הנאשם במקרה שהלה יבצע עבירה בהיותו נתון בפיקוחו מסכל את מטרות הפיקוח.

10. סוף דבר: הנני מקבל את הערר, מבטל את החלטתו של בית משפט קמא מושא הערר ומורה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים בת"פ (מחוזי י-ם) 26484-04-19.

          ניתנה היום, ‏י"ב באייר התשע"ט (‏17.5.2019).

_________________________

19033580_F02.docx  עב

מרכז מידע, טל'077-2703333 ; אתר אינטרנט, l