3. ביום 24.12.2018 הגישה העוררת בעצמה בקשה בהליכי המעצר לשחרר אותה ממעצר. לטענתה, באות כוחה הנוכחיות אינן מייצגות אותה בפועל. בתגובה לבקשה הגישה הסנגוריה הציבורית הודעה ביום 27.12.2018. צוין כי היא ממשיכה בייצוג בתיק, וכי העוררת היא שמקשה על ייצוג בו. הסנגוריה הוסיפה שתייצג את העוררת משום שבית המשפט דחה את הבקשה לשחרור מייצוג, ושהיא ממתינה לנימוקי ההחלטה (שניתנו, כאמור, מאוחר יותר). ביום 30.12.2018 דחה בית המשפט (כב' השופט א' הימן) את הבקשה לשחרור ממעצר. נקבע כי מהודעת הסנגוריה הציבורית ומהחלטה אחרת בהליך העיקרי עולה שהסנגוריה הציבורית מייצגת את העוררת וכי כל פנייה לבית המשפט תיעשה באמצעותה. ביום 1.1.2019 ביקשה העוררת בהליכי המעצר להפעיל נגד הסנגוריה הציבורית סמכויות לפי פקודת בזיון בית משפט. לטענתה, בשתי בקשות אחרות שלה בהליכי המעצר הורה בית המשפט לסנגוריה הציבורית להגיש את עמדתה, אך זו לא מילאה אחר הוראות אלו. בית המשפט (כב' השופט א' הימן) דחה את הבקשה על הסף ביום 2.1.2019 וציין שהסנגוריה הציבורית מייצגת את העוררת.

4. מכאן הבקשה שלפניי, שהעוררת הגישה בעצמה נגד ההחלטות מימים 30.12.2018 ו-2.1.2019. לטענת העוררת, באות כוחה הנוכחיות אינן מייצגות אותה למעשה. על כן, ממשיכה העוררת, היא אינה מיוצגת בידי סנגור; לפי סעיף 15ב רישה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), אי אפשר לגזור עליה עונש מאסר; המעצר הוא מקדמה על חשבון עונש של אפס ימי מאסר - ולכן יש לשחרר אותה ממעצרה. המשיבה ביקשה למחוק את הערר משום שהסנגוריה הציבורית מייצגת את העוררת, ואילו היה בית המשפט משחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג העוררת, עדיין היה אפשר להטיל עליה עונש מאסר. הסנגוריה הציבורית הודיעה כי אינה מייצגת את העוררת בבקשה זו(ועל טעמיה עמדה ב"הודעה ובקשה מטעם הסניגוריה הציבורית" מיום 17.1.2019).

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. בשתי ההחלטות שהעוררת משיגה עליהן, קבע בית המשפט המחוזי כי הסנגוריה הציבורית מייצגת את העוררת. בקביעה זו אין יסוד להתערב. לפי סעיף 17(א) לחסד"פ "סניגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט". כפי שעולה מכתבי הטענות שלפניי, מהדברים שנאמרו בדיון בעל פה, ומהחלטתו המנומקת של כב' השופט ב' שגיא, נראה שעולים אתגרים לא מבוטלים בקשר לייצוג של העוררת. עם זאת, בית המשפט המחוזי החליט שאין בכך כדי להביא לשחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג בתיק (על סוגיה זו ראו לאחרונה ע"פ 7211/18 הסנגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל (12.12.2018)), והסנגוריה הציבורית הודיעה כאמור כי היא ממשיכה בייצוג בתיק העיקרי בשלב זה. החלטה אחרונה זו של המותב שדן בהליך העיקרי אינה עומדת לביקורתי בהליך הנוכחי. מכל מקום כל עוד היא עומדת בעינה, אין יסוד לקבוע כי העוררת אינה זוכה לייצוג משפטי. דחיית הטענה העיקרית של העוררת מביאה לדחיית יתר טענותיה בעניין השחרור מהמעצר. יתר על כן, לפי סעיף 15ב סיפהלחסד"פ, אם בית המשפט משחרר סנגור מייצוג נאשם, אפשר לגזור על הנאשם עונש מאסר. על כן גם אם תינתן החלטת שחרור מייצוג בעניין העוררת ובסוף ההליך ירשיע אותה בית המשפט, אין לקבל את טענת העוררת כי לא ניתן יהיה להטיל עליה עונש מאסר בפועל.

הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, ‏י"ד בשבט התשע"ט (‏20.1.2019).