3. חרף האמור, נראה כי יש להדגיש זאת - החלטה זו ניתנה על פי המסגרת הנורמטיבית של סעיף 62 לחוק. הסנגור טען כי בהחלטתי בבש"פ 6812/17, שעניינה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של המשיב, נקבע, בין היתר, כי הראיות, הגם שעוברות את הרף של ראיות לכאורה, מעוררות קושי מסוים. לכך הוסיף הסנגור כי הנפגעת העידה במשפט וכי קטינה אחרת, המעורבת במקרה, הגיעה להסדר טיעון במסגרתו שונו הוראות החיקוק בכתב האישום. לתפיסת הסנגור, יש בכל אלה להחליש את הצידוק למשך מעצרו של המשיב. אחרון טוען הסנגור כי ברצונו להגיש חלופה למעצר שלא הוגשה בעבר.

כפי שציינתי לעיל, הבקשה דינה להתקבל במסגרת סעיף 62 לחוק. כמו כן, על בית המשפט להוסיף תאריכים לשמיעת הראיות. ואולם, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהסנגור להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, אשר תידון לגופה. מבלי להביע עמדה בבקשה כזו, אם תוגש, עולה כי הסנגור מצביע על מספר שינויים במצבו של המשיב, כמתואר לעיל. יהיה על בית המשפט המחוזי להחליט האם יש בכך להצדיק או לאו את המשך מעצרו. הסנגור אף ביקש שאם יתקיים דיון כזה, שיוזמן תסקיר. חזקה על בית המשפט שישקול עניין זה לגופו.

4. סוף דבר, הנני מחליט על הארכת מעצרו של המשיב. בהמשך להחלטת המעצר שניתנה, מעצרו של המשיב מוארך בשמונים ושניים יום, מתאריך 30.3.2018, או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, תפ"ח 50989-06-17 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי התאריך המוקדם מבניהם.

ניתנה היום, ‏י"א בניסן התשע"ח (‏27.3.2018).