על פי בקשת ההסגרה, המשיבה מבוקשת באוסטרליה כדי להעמידה לדין שם בגין ביצוע עבירות מין בין השנים 2008-2004 בשלוש קטינות, תלמידות בית ספר שבו שימשה המשיבה כמורה ומנהלת, תוך ניצול מעמדה ותמימותן של הקטינות. בבקשת ההסגרה מיוחסים למשיבה 45 אישומים של מעשה מגונה; 13 אישומים של מעשה מגונה בקטין; 11 אישומים של אינוס וכן שלושה אישומים של ביצוע אקט של חדירה מינית. ביום 6.3.2008 הושעתה המשיבה מבית הספר והיא נמלטה לישראל. במרץ 2012 הוצא נגד המשיבה צו מעצר בבית משפט באוסטרליה.

2. ביום 2.9.2014 הורה בית המשפט (כב' השופט י' מרזל) על מעצרה של המשיבה עד למתן החלטה בבקשת ההסגרה, לאחר שקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לה וקיומו של חשש להימלטות מאימת הדין.

3. ביום 6.10.2014 הורה בית המשפט (כב' השופט ר' וינוגרד) על שחרורה של המשיבה למעצר בית במגדל העמק, ביחידת דיור הצמודה לדירתו של כב' הרב גרוסמן, כאשר הרב גרוסמן ורעייתו משמשים כמפקחים נוספים על מעצר הבית, בנוסף למפקחים האחרים שנקבעו. בית המשפט הורה כאמור, לאחר שהשתכנע מהעדר חשש להימלטות המשיבה מהדין, לאור מתן פסק הלכה של דמויות רבניות בעלות שיעור קומה, האוסר על בריחה או הברחת המשיבה או מתן סיוע לה בכל דרך שהיא.

4. מאז שחרורה כאמור, התנהלו הליכים במסגרת בקשת ההסגרה, שאיני רואה צורך לפרטם, כאשר ביום 2.6.2016 החליט בית המשפט (כב' השופט א' כהן), שדן בבקשת ההסגרה, להורות על הפסקת ההליכים נגד המשיבה, לאחר שהפסיכיאטר המחוזי קבע כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין וניתנה הוראה לטיפול מרפאתי כפוי לתקופה של עשר שנים.

5. מאז הופסקו ההליכים המשיבה היתה מטופלת במרפאה של הפסיכיאטר המחוזי בירושלים. המשיבה הגיעה למרפאה אחת לחודש וטופלה על ידי שתי רופאות פסיכיאטריות. בעניין המשיבה התקיימו שלוש וועדות פסיכיאטריות, שהאחרונה בהן היתה ביום 23.1.2018. בהסתמך על דו"ח מטעם הפסיכיאטריות המטפלות, הוועדות הפסיכיאטריות שבו וקבעו כי המשיבה אינה כשירה לעמוד לדין.

6. העורר טוען, כי בידיו ראיות לכך כי המשיבה התחזתה כחולת נפש כאשר התייצבה בפני הרופאות הפסיכיאטריות המטפלות ובפני הוועדות הפסיכיאטריות, כאשר התחזותה נעשתה במטרה להתחמק מהליך ההסגרה. בגין כך אף נפתחה נגד המשיבה חקירת משטרה. העורר הצביע על ראיות שנאספו במהלכה של חקירה סמויה, מהן עולה כי המשיבה התחזתה כחולת נפש, בעוד זו תועדה מנהלת אורח חיים נורמטיבי, מבצעת קניות לבדה, כותבת המחאה בסניף דואר, משוחחת עם חברים ובני משפחה ונשמעת בהאזנות סתר כשהיא משוחחת עם אחרים ככל האדם.

7. ביום 14.2.2018 התקיים דיון בבקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לשחרר את המשיבה למעצר בית.

למען שלמות התמונה יצוין, כי עוד ביום 12.2.2018 הגיש העורר גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה לפיה המשיבה אינה מסוגלת לעמוד לדין. בית המשפט (כב' השופטת ח' לומפ) הורה על חידוש ההליכים.

8. בהחלטה מיום 14.2.2018 קבע בית המשפט (כב' השופט ר' וינוגרד), כי הראיות שהוצגו בפניו בהליך המעצר לצורך ההסגרה מקימות בסיס ראייתי לבדיקה מעמיקה על ידי הפסיכיאטר המחוזי - והורה על מעצרה של המשיבה בתנאי אשפוז פסיכיאטרי עד להחלטה אחרת ובמקביל הורה כי המשיבה תיבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי ש"יערוך חוו"ד בעניינה של המשיבה ויקבע אם אכן יש מקום לטענות בענין התחזותה ואם היא מסוגלת לעמוד לדין".

9. ביום 25.2.2018 הוגשה לבית המשפט חוו"ד בעניינה של המשיבה, שנערכה על ידי ד"ר איגור ברש, סגן מנהל בית החולים "איתנים" וד"ר דניאל ארגו פסיכיאטר מומחה שמונו לכתיבת חוות הדעת על ידי ד"ר צ'רנס, הפסיכיאטר המחוזי (להלן: חווה"ד). בחווה"ד נקבע, כי המשיבה אינה סובלת ממחלת נפש במובנה המשפטי, מבינה את משמעות ההליך המשפטי וכשירה לעמוד לדין.

10. ביום 27.2.2018 קבע בית המשפט (כב' השופט ר' וינוגרד), כי די בחוו"ד כדי "לבסס קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לטענה לפיה התחזתה המשיבה כמי שסובלת ממחלת נפש ...". בהמשך החלטתו התבקש הפסיכיאטר המחוזי להשיב לבית המשפט באשר למקום שבו אמורה להיעצר המשיבה, בבית חולים פסיכיאטרי, או באגף פסיכיאטרי של בית הסוהר.

11. ביום 4.3.2018 הוגשה חוו"ד משלימה על ידי ד"ר ברש וד"ר ארגו (להלן: חווה"ד המשלימה) לפיה המשיבה אינה זקוקה לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי - בו ביום הוגש גם מכתבו של הפסיכיאטר המחוזי המפנה אל חווה"ד.

12. על אף האמור בחווה"ד ובחווה"ד המשלימה, ביום 7.3.2018 החליט בית המשפט (כב' השופט ר' וינוגרד) על שחרורה של המשיבה בקובעו כך: "בנקודת הזמן בה אנו מצויים, כאשר אין עוד טעם בהמשך אשפוז פסיכיאטרי מחד, וקיים חשש למצבה הנפשי של המשיבה אם תשהה במעצר ממושך מאידך, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאמץ את החלופה המוצעת בדומה לדרך בה הוצעה חלופה דומה במסגרת ההחלטה מיום 16.10.2014 (צריך להיות 6.10.2014 -ג'.ק). לפיכך אני מורה על שחרורה של המשיבה מן המעצר למעצר בית מלא ... תחת פיקוח של 24 שעות ביממה ... ותחת השגחתו הרוחנית של הרב גרוסמן ...".

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 7.3.2018 ולאחר מתן ההחלטה הנ"ל הגיש הפסיכיאטר המחוזי מכתב בו הוא מאמץ הן את חווה"ד והן את חווה"ד המשלימה של הרופאים הבודקים: "חוות דעתם של הבודקים ד"ר ברש וד"ר ארגו מקובלת עלי מקצועית הן מבחינת התוכן והן מבחינת ההתייחסות לשאלות בית המשפט".

על החלטת בית המשפט מיום 7.3.2018 הוגש הערר שלפניי.

טענות הצדדים

13. בא כוח העורר טען, כי בית המשפט קמא טעה משהורה על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר, וכי החלטתו עומדת בניגוד לקביעותיו שלו, לפיהן האמור בחווה"ד מקים בסיס משמעותי לקיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיבה התחזתה כחולת נפש. נטען כי, מעשה ההתחזות מהווה הפרת אמון שניתן בה עת שוחררה לראשונה על ידי בית המשפט ביום 6.10.2014 ואין לשוב וליתן בה אמון פעם נוספת ובמיוחד לאור דברי בית המשפט כי האמון הינו תנאי בלעדיו לא יכון שחרור לחלופה. עוד נטען, כי לא היה מקום ליתן משקל לעובדת שחרורה של המשיבה בעבר בתנאים דומים, שכן מששוחררה בראשונה לא היה לה אינטרס בריחה מאימת הדין, לאור הצלחת מזימתה להתחזותה לחולת נפש. ואילו כעת משהתגלתה התחזותה, ואין היא יכולה לחסות תחת כנפי "אי שפיותה" מתקיימים בה דברי בית המשפט עצמו: "החשש כי אדם שהתחזה יימלט מאימת הדין אם תתגלה התחזותו הוא חשש הנובע ממילא מהמצב שנוצר". בא כוח העורר הוסיף והפנה לחשש ההימלטות האינהרנטי הקיים בהליכי הסגרה, חשש שילך ויגבר ככל שהליכי ההסגרה מתקדמים.

לאור כל האמור טען בא כוח העורר, כי לא היה מקום ליתן אמון במשיבה, ובסביבתה המשפחתית קהילתית חברתית שהיוותה לה מעין מעטפת מגן וסייעה בידה בהצלחה ולאורך זמן לא מבוטל במעשה ההתחזות. כעולה מחווה"ד מעשה ההתחזות לא היה יוצא אל הפועל ולבטח לא היה מחזיק לאורך שנים אלמלא קיבלה המשיבה תמיכה וסיוע למעשה ההתחזות מסביבתה הקרובה, אותה סביבה שבה נותן בית המשפט גם הפעם את אמונו. ואם בענייני אמון עסקינן, הכיצד זה לא ניתן משקל לעובדת הימלטותה בראשונה של המשיבה מאוסטרליה משגילתה על החקירה שמתנהלת נגדה, בבחינת מעשה העבר מלמד גם על העתיד.

14. בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט על כנה. בטיעון ארוך ומפורט פרש בפני בית המשפט את היסטוריית מצבה הנפשי של המשיבה למן תחילת הליכי ההסגרה, כאשר מסקנתו מסקירה זו היא כי עוד טרם נאמרה "המילה האחרונה" באשר למצבה הנפשי של המשיבה וכי מדובר במי שהינה חולה ומצבה הנפשי אינו יציב ועלול אף להידרדר עקב המצוקה בה מצויה. כמו כן נטען כי, הליך ההסגרה צפוי להיות הליך ארוך וממושך שיתמקד במצבה הנפשי של המשיבה ולאור הצפי להימשכות ההליכים, והתארכותם, אין להחזיק במעצר את המשיבה שאינה מצויה בקו הבריאות מן הבחינה הנפשית לאורך תקופת זמן ממושכת, כאשר המעצר עלול להזיק לבריאותה הנפשית. במיוחד נכונים הדברים כאשר קיים ספק באשר לשפיותה וכשירותה לעמוד לדין, כפי שעלה מצבר התיעוד הרפואי שהגיש במהלך הטיעון.

חלק ניכר מטיעוניו ייחד בא כוח המשיבה לכך שחווה"ד לא נערכה על ידי ד"ר צ'רנס בתפקידו כפסיכיאטר המחוזי של מחוז ירושלים. עוד נטען, כי חווה"ד נערכה שלא על ידי ד"ר צ'רנס חרף הוראתו של בית המשפט מאחר וד"ר צ'רנס לא היה עקבי באבחנותיו בעניינה של המשיבה, כאשר תחילה קבע כי היא כשירה לעמוד לדין ובהמשך שינה דעתו כי המשיבה חולה ואינה כשירה לעמוד לדין.

דיון והכרעה

15. עוד ביום 2.9.2014 קבע כב' השופט מרזל קיומן של ראיות לכאורה המבססות את בקשת ההסגרה. באשר לראיות לכאורה המצויות בבסיס הבקשה לחידוש בקשת ההסגרה והעיון מחדש בהחלטת השחרור הרי שבעת הדיון בפני בית המשפט קמא, אלה התמצו בחווה"ד ודיסק המתעד סרטונים בהם נראית ונשמעת המשיבה מתנהלת ומשוחחת בענייני דיומא כאחת האדם, ולא כחולת נפש שאינה מסוגלת לתפקד, השוכבת כל היום במיטתה כטענת קרוביה בפני הרופאות הפסיכיאטריות המטפלות והוועדות הפסיכיאטריות. כאשר סרטונים ושיחות אלה מחזקים את ממצאי חווה"ד בדבר התחזותה של המשיבה. כל המעיין בחווה"ד הרפואית המתפרשת על 18 עמודים ימצא כי בחווה"ד התייחסות מפורטת למצבה הנפשי של המשיבה, אשפוזיה, האבחנות שניתנו בעניינה לאורך כל התקופה מאז הגעתה ארצה לאחר שנמלטה מאוסטרליה. בחווה"ד התייחסות מפורטת גם לסרטוני המעקב אחרי המשיבה, והשיחות שביצעה, כאשר בסיכום חווה"ד נכתב כי: "מדובר באישה שאינה סובלת ממחלת נפש ... נתונה לאורך 10 שנים בהליך משפטי הדורש את הסגרתה לאוסטרליה ... בכל הצמתים של ההליך המשפטי הנבדקת הגיבה לאיום ההסגרה בתמונה קלינית מוקצנת שכללה מרכיבים של התחזות. בין התקופות הללו ניהלה אורח חיים רגיל ותפקדה בצורה תקינה. מהלך זה שומט את הקרקע מתחת לטענה שמדובר במחלת נפש ממושכת ... על פי כלל המידע הנבדקת מבינה את משמעות ההליך המשפטי ואת חומרת המעשים המיוחסים לה ולכן מפחדת מהשלכות ההליך המשפטי ומהעונש הצפוי לה. זאת הסיבה שמגיבה לסיטואציה משפטית בהקצנה ובהצגת סימני מחלת נפש קשה תוך הבנה שרק קיום של מחלה כזו יכולה לחלצה מאימת הדין. לאור כל הנ"ל אנו סבורים כי הנבדקת כשירה לעמוד לדין".

עוד ראוי לציין מתוך חווה"ד שהמשיבה "אושפזה בחייה במוסד פסיכיאטרי 4 פעמים. 3 מתוך האשפוזים היו בהסכמתה ויוזמתה ואשפוז נוסף בצו הסתכלות. כל האשפוזים היו בתקופת זמן קצרה כ- 16 חודשים. ובתקופה בה התנהל משפטה ... כל האשפוזים בהסכמה התרחשו ימים ספורים לפני קיום של דיונים משפטיים משמעותיים בעניינה".

בעמוד 9 לחווה"ד יש התייחסות לשיחות הטלפון שניהלה המשיבה בימים שבין 3.2.2018-17.1.2018 שם נכתב "בהאזנה לשיחות נשמעת גב' לייפר מדברת בענייניות, בקול מתגוון ותואם את תוכן השיחה, ללא סימני מצוקה וניכר כי מתמצאת היטב בכל המובנים. מדובר על אותם ימים ממש בהם נבדקה על ידי ועדה פסיכיאטרית, חדר מיון איתנים ועל ידי רופא פרטי, ובכל המקרים לא היתה מסוגלת כלל לדבר ולשתף פעולה עם הבודקים".

בעמוד 11-10 לחווה"ד התייחסו הבודקים לסרטונים ולצילומי הסטילס. כאשר התמונה העולה מהסרטונים והתמונות עומדת בניגוד גמור להתנהלות בבדיקות פסיכיאטריות שנערכו באותם ימים. ניתן לסכם ולאמר לעת הזו ולצורך העיון מחדש בהחלטת המעצר וחידוש בקשת ההסגרה, כי די בתשתית הראייתית הלכאורית שהונחה.

16. טענת בא כוח המשיבה כי בהעדר חוו"ד חתומה על ידי הפסיכיאטר המחוזי, נשמט הבסיס לבקשת העורר אינה מקובלת עלי. אנמק.

חווה"ד שהונחה בפני בית המשפט נערכה ונחתמה על ידי שני רופאים - ד"ר איגור ברש, סגן מנהל בית החולים איתנים יו"ר החברה לפסיכיאטריה משפטית בישראל, וד"ר דניאל ארגו, רופא פסיכיאטר מומחה. הרופאים הנ"ל הוסמכו על ידי הפסיכיאטר המחוזי ד"ר צ'רנס, לבצע את הבדיקה ולכתוב את חווה"ד בעניינה של המשיבה, כעולה הן ממכתבו של ד"ר צ'רנס מיום 4.3.2018 לכב' השופטת ח' לומפ והןבמכתבו מיום 7.3.2018 המופנה לכב' השופט ר' וינוגרד, בו כתב כך "הפסיכיאטר המחוזי מסמיך רופאים הבודקים מטעמו במסגרת מחלקות בבית החולים או מרפאות את הנבדקים מטעם בית המשפט. בסיכום הדברים לאחר קבלת חוות הדעת מטעם הרופאים אני מוסיף לבית המשפט מכתב מטעמי המסכם את עיקרי הדברים שנכתבו, שהרי לא אני בודק את הנאשם באופן אישי. במקרה המדובר לעיל חוות דעתם של הבודקים ד"ר ברש וד"ר ארגו מקובלת עלי מקצועית, הן מבחינת התוכן והן מבחינת ההתייחסות לשאלות בית המשפט".

כעולה מהאמור, ד"ר צ'רנס הפסיכיאטר המחוזי אימץ את חווה"ד שנערכה על ידי הרופאים שהוסמכו על ידו לבצע את הבדיקה. יוער, כי בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 הוגדרה בדיקה פסיכיאטרית כך: "בדיקה פסיכיאטרית של אדם הנעשית בידי הפסיכיאטר המחוזי או בידי פסיכיאטר אחר שמינה הפסיכיאטר המחוזי". לאור האמור איני רואה כי דבק פגם בחווה"ד שהוגשה לבית המשפט, שממצאיה ומסקנותיה אומצו על ידי הפסיכיאטר המחוזי.

לא מצאתי להתייחס לטענותיו-השערותיו של בא כוח המשיבה באשר לסיבה בגינה נמנע ד"ר צ'רנס אישית מעריכת חוות דעת בחתימת ידו בעניינה של המשיבה. העובדה שד"ר צ'רנס קבע בעניינה של המשיבה בעבר קביעות סותרות באשר למצב הנפשי (כנראה בעקבות הצלחת התחזותה) היתה בגדר סוד גלוי לכלל הרופאים במערך הפסיכיאטרי שטיפלו במשיבה לאורך הזמן.

17. בהינתן ראיות לכאורה לכך שהמשיבה התחזתה כחולת נפש, ובהתקיים עילת מעצר של חשש להימלטות ושיבוש מהלכי משפט, וחשש אינהרנטי בהליכי הסגרה מהימלטות מאימת הדין ראה בש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נגד אברג'יל (30.1.2009) (להלן: עניין אברג'יל)), לא היה מקום לשחרורה של המשיבה לחלופת מעצר הדומה לחלופת המעצר הקודמת שבחסותה הצליחה המשיבה בתוכנית ההתחזות.

18. אין כל מקום ליתן אמון במשיבה ובכך שהיא תקיים את תנאי שחרורה. דומה כי המשיבה שחקה עד דק את האמון שניתן בה וניצלה אותו לשם הימלטות מהדין. לדידי, התחזותה כחולת נפש היתה בבחינת בריחה מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט. שהרי הצלחת ההתחזות הביאה להפסקת ההליכים נגדה והיא הפכה לאדם חופשי, ולבד מצו עיכוב יציאה מן הארץ שנותר נגדה כל שאר הערבויות שניתנו על ידה בוטלו. המשיבה היתה חופשית לצאת ולבוא כאוות נפשה כעולה מהסרטונים ומשיחות הטלפון שנזכרו באריכות בחוות הדעת. צודק בא כוח העורר שכל עוד מזימתה להתחזות כחולת נפש צלחה, לא היה למשיבה כל אינטרס או מניע לצאת את הארץ והמשיבה שהתה במחיצת קהילתה, בחוג המשפחתי והחברתי שלה, ששימשו לה מעטפת מגן וסייעו בידה להצלחת התחזותה. וכך בתמיכה להתנהגותה בפני הרופאים המטפלים והוועדות הפסיכיאטריות כאישה לא מתפקדת סיפקו אלה הסברים ותיאורים שקריים על התנהגותה בדלת אמותיה, כמי ששוכבת במיטה, לא מתפקדת, בוהה וכיו"ב תיאורים, ובכך סייעו לה בהתחזותה. לסיכום ניתן לומר, כי אי שפיותה שמשה לה "עיר מקלט" מאימת הדין. אם נוסיף לכך את עובדת הימלטותה של המשיבה מאוסטרליה והחשש המובנה מעצם קיומם של הליכי הסגרה נגדה, שחודשו לאחר חשיפת התחזותה, הרי שהחשש להימלטות מאימת הדין הוא בגדר חשש ממשי ומוגבר לאור התנהלותה של המשיבה עד כה.

"בהליך הסגרה ניתן לעילת המעצר בגין חשש להימלטות, ואף חשש לשיבוש הליכי משפט, משקל סגולי מיוחד בשל אופיו של ההליך, הטומן בחובו סיכון מובנה לתקלה, נוכח הקלות המאפיינת את תנועותיו של המבוקש בארצות העולם העומדת בדרך כלל ברקע בקשת ההסגרה, ונוכח עוצמתו של האינטרס הציבורי הכרוך בקיום חובותיה הבינלאומיות של המדינה. משקל מיוחד זה משפיע על נקודת האיזון בשיקלול בין הערכים השונים המתמודדים זה עם זה" (עניין אברג'יל, פסקה 18).

19. בהחלטתו מיום 14.2.2018 קבע כב' השופט וינוגרד ש"אם החשד להתחזות המיוחס למשיבה יתברר כנכון, יחתור תחת כל אמון שיכול בית המשפט לרכוש למשיבה, כידוע האמון הוא נשמת אפה של כל חלופת מעצר, בהעדר אמון לא ניתן להורות על שחרור לחלופה ...". ביום 27.2.2018 היה בפני בית המשפט יותר מאשר חשד להתחזות, משחוות הדעת והסרטונים מהווים ראיות לכאורה להתחזות. חרף האמור הורה בית המשפט על שחרור המשיבה, כאשר נפקדה מהחלטת השחרור כל הנמקה מדוע חזר בית המשפט ונתן אמון פעם נוספת במשיבה אף שזו פגעה פגיעה קשה באמון שניתן בה. בבש"פ 9984/17 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (27.12.2017) תוך הפנייה לפסיקה קודמת, ציינתי כי:

"תנאי ראשון יסודי ובסיסי שצריך להתקיים על מנת שבית משפט ישקול שחרורו של עצור בתנאים/במעצר בפיקוח אלקטרוני הוא באמון שצריך בית המשפט ליתן במשיב עצמו ולא במפקחיו כי יקיים את תנאי מעצרו/שחרורו. האמון שבית המשפט נותן באדם, באישיותו ובכוחו להתחייב ולקיים את התחייבויותיו הינו בבחינת הנדבך הראשון בלעדיו אין בהחלטת שחרור בתנאים/מעצר בפיקוח אלקטרוני או כל הליך שדורש קיומם של יחסי אמון בין המשיב לבית בית המשפט".

לאור כל האמור ולאור החשש הממשי להימלטות מאימת הדין והפרת האמון החוזרת ונשנית על ידי המשיבה, אני מקבל את הערר ומורה על מעצרה של המשיבה עד למתן החלטה בעתירה להסגרתה לאוסטרליה שהוגשה בתה"ג 23733-08-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתנה היום, ‏ב' בניסן התשע"ח (‏18.3.2018).