בע"מ 63833-06-25

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 27.4.2025, בעמ"ש 71407-12-24 (הנשיא מ' סובל, והשופטים ד' טפרברג, ו-מ' אילני), שבו נדחה ערעור המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מיום 10.11.2024, בתמ"ש 7841-06-20 (השופטת ה' גלבוע).

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, ובהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך שלפנַי מכוחה של תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור - להידחות; זאת, מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבים. בפסק הדין של בית משפט השלום נקבע, כי העסקה שנכרתה בין המבקשת לבין אִמה המנוחה "לא נועדה להקנות ל[מבקשת] זכות בעלות בדירה אלא אך להעמיד לרשותה את הדירה כבטוחה למשכנתא", כך שהזכויות בדירה "הועברו על שם ה[מבקשת] בנאמנות בלבד" (ההדגשה במקור - נ' ס').לחלופין, נפסק, כי ככל שהוקנו למבקשת זכויות בדירת האם המנוחה, הרי שהדבר נעשה במסגרת חוזה מַתָּנָה אשר כלל "תנאי מפסיק [...] שהתקיימותו [...] מובילה לבטלות המתנה, ו[ל]אפשרות המנוחה לחזור בה מהמתנה, כפי שביקשה לעשות עוד בחייה". הקביעות בדבר התקיימותו של התנאי המפסיק בחוזה המַתָּנָה, והמסקנות המשפטיות הנובעות מהן, אומצו על-ידי בית המשפט המחוזי. אלו, אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית כלשהי, כנדרש לצורך מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'. פסק הדין של בית משפט השלום, מנומק ומפורט, ועוסק רובו ככולו בנסיבותיהם הספציפיות של המבקשת, המנוחה והמשיבים; הכרעתו תחומה לדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, הכּאוּב והטעוּן. טענות המבקשת, שלפיהן ההכרעה בעניינה מעוררת שאלות משפטיות רבות, וביניהן "האם רשאי בית המשפט להתעלם לחלוטין מסעד האכיפה שנתבע ומטענות הגנה מבוססות בגינו", וכן "האם רשאית הערכאה הדיונית [...] להתעלם ממסמכים נוטריונים ורישום בטאבו", אינן אלא ניסיון לשוות נופך כללי-עקרוני לקובלנותיה על אשר נקבע בעניינה הקונקרטי.

מתן רשות ערעור אף אינו דרוש בנסיבות העניין כדי למנוע עיוות דין. המבקשת טוענת, בין השאר, כי בית משפט השלום "התעלם מהתמלול המתוקן שאושר על ידו, וביסס פסק דינו על התמלול של הפרוטוקול השגוי". ברם, טענה זו נטענה בעלמא, לא ביסוס וללא פירוט. ממילא לא הוכיחה המבקשת כי לשגגה כאמור, ככל שאכן נפלה, היתה השפעה כלשהי על התוצאה בעניינה. המבקשת סבורה אמנם כי ההכרעות מושא בקשתה אינן משביעות רצון - אלא שבכך אין די על מנת להצדיק התערבות בית משפט זה.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.