4. בנוסף, ההגנה אף הרחיבה בטענותיה והתרעמה לגבי מייצגה בהליך האזרחי- עו"ד ירון דוד, שניכר, כך לטעמה, כי הוא מעורב בהליך הפלילי, שהוא מנחה את המתלוננת בדבר הגשת התלונות, על מנת להועיל לו בהליך האזרחי, תלונות שלא היו מוגשות לולא כך. בגלל מעורבותו זו מבקשת ההגנה לקבל את התכתובות שלו עם יחידת החקירות/תביעות לגבי התלונות שהוגשו, בקשות ערר ככל שיש וכל תרשומות פנימיות שבוצעו עם הסנגור בנוגע לתלונה כלשהיא של המתלוננת נגד הנאשם ובכלל כך ראיות חפציות, אם הוגשו, זאת גם לאור דברים שאמר בהליך האזרחי ואין להם כל זכר במסגרת כתב האישום שהוגש בסופו של יום.

5. ביום 6.8.24 נמסרה תגובת המשיבה, משם עולה כי התיק הנוכחי המתנהל כנגד המבקש, מעולם לא נסגר ועל כן לא הוגש ערר לצורך פתיחתו ומכאן שאין כל חומר- בקשה בעניין זה. עוד מסרה המדינה, כי היא מתנגדת לבקשת ההגנה לקבלת תלונות של המתלוננת שנסגרו, שכן על פי הפסיקה, תיקים סגורים חוסים תחת חוק המרשם הפלילי וללא שההגנה הצביעה על רלוונטיות של חומר החקירה להגנת הנאשם, אין לתת את חומר החקירה המצוי שם, כאשר בעניין זה אף מגדילה התביעה ומציינת שחומר החקירה שם, אינו רלוונטי לתיק זה המתנהל כנגד במבקש.

6. על מנת להשלים את התמונה אומר, כי הבקשה עברה מספר גלגולים (שכן הוגשה במהלך הפגרה) והונחה על שולחני ביום 8.9.24, הדיון נקבע ליום 22.9.24 (מועד בו היה קבוע אף התיק העיקרי), אלא שנוכח שירות מילואים שנקרא אליו הסנגור, נדחה הדיון לבקשתו לחודש נובמבר 24.

הדיון בבית משפט:

7. ביום 24.11.24 התקיים הדיון בפניי. הצדדים שבו על טענותיהם; ההגנה מצידה הרחיבה לעניין הרלוונטיות של חומרי החקירה הגנוזים להגנת המבקש, שכן מדובר באותה מתלוננת מול אותו מבקש, והיא, כך לטענת הסנגור, מתלוננת סדרתית, שמבקשת לנצל את ההליך הפלילי על מנת לפגוע במבקש להפליל אותו ולהשחיר את פניו, הכול במטרה להשיג הישגים בהליך האזרחי המתנהל מולו בבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרת הרצון להתגרש ממנו.

8. עוד הבהיר, כי ככל שהמשטרה מצאה לסגור את התלונות ויש כאלו אף שלא מצאה לבקש את עמדת המבקש ולא לחקור אותו, הרי שיש בכך כדי להצביע על אמינותה של המתלוננת, בעיקר כשמדובר בתלונות שהוגשו בסמוך ותוך כדי התקופות שעליהם כיום עומד המבקש לדין ויש בכך על מנת לבסס את החקירה נגדה וטענות נוספות שההגנה רוצה לעלות במסגרת התיק העיקרי (כגון מערכת היחסים ביניהם, תלונות שלא הועלו אז ועוד).

9. המדינה מצידה חזרה על תגובתה הכתובה לעניין התלונות הסגורות הדגישה שיש בעמדת ההגנה הנחה בסיסית כי המתלוננת היא שקרנית המנצלת את ההליך הפלילי לצורך קידום ההליך האזרחי, ויש לדחותה על הסף, מה גם שהיחידות; החוקרת והתובעת, יודעות את עבודתן ומנתחות את התלונה והראיות ולגבי כתב האישום שהוגש שקיימות ראיות לביסוסן ועל כן ועל בסיס כך בלבד הוגש. לגבי התלונות שנסגרו, ציינה כי לא תמיד תלונה, גם אם היא נכונה, יש בה על מנת לבסס עבירה פלילית והאינטרס הוא שמתלוננת לא תחשוש להגיש תלונות גם אם הן אינן מביאות להגשת כתב אישום, שכן אין מדובר במתלוננת המצויה בתחם המשפט והיא מגיעה לצורך קבלת עזרה ומתוך חשש אמתי וממשי.

10. המשיבה אף התייחסה לשתי טענות נוספות של ב"כ המבקש ; קבלת ראיות חפציות מאת ההגנה- ציינה כי תבחן היטב עניין זה, אם אכן כך היה ותודיע לבית המשפט; לעניין תכתובות בין הסנגור ליחידה החוקרת/התביעה- שמא יש באלו משום העלאת גרסה נוספת של המתלוננת ושללה זאת, תוך שהציגה בפניי את התרשומות.

דיון והכרעה:

מהו חומר חקירה:

כללי:

11. "חומר חקירה", על פי סעיף 74 לחסד"פ, נבחן על פי מידת הרלוונטיות של החומר הנדרש לסוגיות שתועלנה בהליך הפלילי, כאשר הפסיקה מצאה להרחיב את תחולת פרשנות ה'רלוונטיות' המתבקשת והתירה עיון בחומר מבוקש ובלבד שיש לו נגיעה לאשמה המיוחסת לנאשם ואפילו היא מצויה בפריפריה של המיוחס לו ואפילו היא עקיפה (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (6.11.85); בש"פ 3603/19 ‏משה נ' מדינת ישראל (10.7.19)) והכל מתוך הבנה כי "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.6.50)) ועדיין מקום שהבקשה הינה ספקולטיבית וזניחה , עד כי ההנחה שמדובר ב"מסע דיג" שסופו מי יישורנו, לא התירה לעשות כך.

12. מכל האמור, הרי שהעיקרון המובע בסעיף 74 לחסד"פ והפסיקה הענפה בהקשרו, עיצבו את הכלל, שבו המאשימה, תאפשר לנאשם לעיין בכלל הראיות שבחזקתה ולעיתים אפילו שאינו בתיק החקירה ממש, הכול על מנת להבטיח שהנאשם- המבקש, יזכה למשפט הוגן ולעשיית צדק. כמובן, שפעמים רבות הבקשה לקבלת חומר חקירה, יש בה משום הצבת אינטרסים משמעותיים ונכבדים חזיתית האחד מול השני (פרטיות של המתלונן וצדדים שלישיים אל מול הצורך בניהול מיטבי של הגנתו). אזי במקרה שכזה, תפקידו של בית המשפט לבצע איזון של האינטרסים והערכים הללו (בש"פ 872/17 אבו טהה נ' מדינת ישראל (9.3.17)). בעניינו, הבקשה של המבקש, לקבלת תיקים שנגנזו, מעלה חשש לפגיעה באינטרסים חשובים של הגנה על זכויות המתלוננת וצדדים שלישיים, ככל שיש. על כן, עליו להצביע על יסוד של ממש להנחה שיש בחומר זה כדי להשפיע ולעזור להליך הגנתו (כך בהחלטות שנזכרו לעיל: 'משה' ובבש"פ 3474/19 פלוני נ' מדינת ישראל (24.6.19)).

13. הבחינה שעל הפרק היא; האם רשאי המבקש לעיין בתיק שנגנז, מכוח הזכות שניתנה לו על פי החוק והפסיקה (אשר מעלה על הנס את זכותו להליך הוגן), אל מול זכויותיהם של המתלוננת, אל מול התשובה לשאלה; האם יש בחומר המבוקש תועלת להגנת הנאשם (ראה בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי (15.8.13)), שם נקבעו מבחנים "נוקשים יותר מאשר לגבי גילוי פרטים הנכללים במרשם הפלילי", הכוללים בחינת הפגיעה, משך הזמן שחלף מאז גניזת התיק, עוצמת הרלוונטיות ועוד וכן ראה החלטות קודמות ברוח זו (בש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (7.2.07); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (23.2.00)). זאת אל מול החלטות, שאין לתת לנאשם לבחון ולעיין בחומר זה, שלא הוגש כתב אישום בעניינו (ראה 'אל הוזייל' ובש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.14)).

מן הכלל לפרט:

14. במקרה זה, הוצג בפניי פלט תלונות של המתלוננת - תלונות שהוגשו על ידה נגד המבקש ותקציר תוכן התלונות (6 תלונות: פלא 93001/2023, 274692/2024, 392245/2023, 425738/2023, 456317/2023 ו- 460801/2023), אשר נגנזו ומצאתי לקבל חלקית את הבקשה ולהעדיף את זכותו של הנאשם להליך הוגן, תוך שמירה על זכויות צדדים השלישיים עד כמה שניתן, בכך שתלונות המתלוננת בלבד יועברו לידי ההגנה וזאת ממספר טעמים; הראשון הוא, שתיקים אלו נפרשים על פני התקופה שכתב האישום שהוגש בסופו של יום חולש עליהם והם נגנזו כולם בשנת 2023 ואלו לטעמי מהווים חלק ממסכת התלונות שהגישה המתלוננת נגד התנהלותו של הנאשם וניתן לראות בתיקים אלו כחלק ממסכת ומערכת היחסים בבית הנאשם והמתלוננת; השני, אשר הינו ישיר והמשכו של הטעם הראשון, שכן הרלוונטיות של חומר זה אינו רחוק 'מעבר הרי החושך', אלא יש לו קשר, בוודאי פריפריאלי ובהחלט ניתן להבין את הפוטנציאל שיש בו להגנת הנאשם בחקירת המתלוננת וברצון להוקיע את תלונותיה מצד ההגנה- אם כי איני אומרת שכך יהיה, שכן נראה כי תוכן התלונות אינו מצוי בתחום הפלילי דווקא; השלישי, הפגיעה במקרה זה לטעמי אינו גדול, שכן, המבקש יוכל לבחון את תלונותיה של המתלוננת בלבד, כך שמדובר בחומר חקירה שההגנה הייתה יכולה לחזות בו בדרך של הגשת בקשה לשינוי עילת הגניזה, ומכאן שהוא אינו נסתר מעיניה באופן ממשי ופוטנציאלי.

15. לעניין התכתובות בין הסנגור (בהליך האזרחי) ליחידה החוקרת/יחידת התביעות, שמא יש באלו משום העלאת גרסה נוספת של המתלוננת, בחנתי מסמכים אלו- המדבר ב- 2 פניות של עו"ד ירון דוד, ולאחר שעיינתי בהם, נחה דעתי כי אין מדובר במסמכים שהינם בבחינת חומרי חקירה וכל תוכנם הוא בקשה לקבל עדכון לגבי מעמדן של התלונות שהוגשו על ידי המתלוננת; מה עלה בגורלן ובקשה לצלם את חומרי החקירה על מנת לבחון את עמדת המתלוננת ושקילת צעדיה (האם תרצה להגיש ערר או כל צעד אחר). לפיכך, לא ראיתי שיש במסמכים אלו כל עובדות או כל טענה הקשורה לאירוע מסוים, שיש בה כדי להעלות גרסה כלשהי של המתלוננת לגבי אירוע בין הצדדים, שאז בהחלט ניתן היה לומר שמדובר בראייה שעל הנאשם לקבל, מה שאין במסמכים אלו ואין הם רלוונטיים להגנת הנאשם.

16. לעניין ראיות חפציות שהוגשו ליחידת התביעות, היום (15.12.24), נמסרה הודעה מאת התובעת, כי בתיק דיסק ראיות דיגיטאליות הכוללות 59 קבצים, הועברו על ידי ב"כ המתלוננת (עו"ד דוד), והוא יימסר לידי ההגנה במלואו.

סוף דבר,

17. מכל האמור ומכיוון ששוכנעתי שבתיקים הגנוזים יתכן שיש דבר מה ה"עשוי להיות בעל משמעות של ממש לשם קביעת מהימנותו של העד או לשם מתן הכרעה צודקת בנושא אחר המתעורר במשפט.." (ראה 'אל הוזייל), ושוכנעתי כי יש לתת משקל להגנת הנאשם, תוך איזון והגנה על זכויות המתלוננת, מצאתי לקבל חלקית את בקשת ההגנה ואני מורה למשיבה- למאשימה, להעביר לידיה את תלונות המתלוננת (בלבד) שהוגשו נגד המבקש ונגנזו מכל טעם ועילה שהם.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ה, 15 דצמבר 2024, במעמד הצדדים.