מצאתי לדחות הבקשה, להלן נימוקיי:

8. זו לשונו של סעיף 74 (ב)לחוק סדר הדין הפלילי:

"נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".

9. בהתאם להלכה הנוהגת, מבחן הרלוונטיות הוא תנאי בסיסי לגילוי והעברת חומר לידי ההגנה. (ראו בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נגד שיינר מיום 23.1.14 והפסיקה המובאת בו): "לפרשנות המונח "חומר חקירה" אנו נדרשים למבחן הרלבנטיות בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים. מבחנים אלה מדריכים את בית המשפט בשאלה איזה חומר רלבנטי להגנת הנאשם, על מנת להעניק לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה" (ראו גם: בג"ץ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה, פ"ד מו(1) 724 (1992)).

בעניין זה הוסף: "בית המשפט לא יתיר "מסע דייג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא ואולי יימצא באותו חומר סיוע לנאשם (ראו עניין אלהוזייל; עניין מסראווה; עניין בן ארי; עניין ברקו, פסקה 23; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי).

ומן הכלל אל הפרט:

11. הודעת על אי שימוש ברכב נמסרה ביום 09/06/24, לידי הנהג, מר שוויקי ראמי, לאחר שהרכב נבחן על ידי בוחן תנועה ונמצאו בו הליקויים הבאים: "פולט עשן שחור בעת הנסיעה, נקישות בסיבובי הגה, נזילת שמן".

12. עתירת המבקש כעת לבחון את תקינות המכשיר באמצעותו (אם בכלל) נמדדה פליטת העשן השחור וכן לקבל את פרטי השוטר הנוסף שעבד עם מוסר ההודעה, רלוונטית לאירוע מיום 09/06/24 - במהלכו נבדק הרכב על ידי בוחן תנועה וניתנה הודעה על איסור שימוש לידי הנהג ראמי שווקי.

המבקש בחר שלא לחשוף את קו ההגנה ולא מצאתי, לאור הנתונים העומדים בפני, כי עתירת המבקש רלוונטית לאישום נשוא בקשה זו - אירוע מיום 13/06/24 במהלכו המבקש נהג ברכב וקיבל הזמנה לדין וכתב אישום כאמור (תת"ע 10362-07-24).

13. גלומה בבקשה שבפני טענת הגנה התוקפת בעקיפין את הודעת אי השימוש. ואולם, סמכותו של בימ"ש לדון בצו מנהלי בתקיפה עקיפה, צריכה להיות שמורה למקרים בהם בצו, בעניינו של אותו אדם, נפל פגם חוקי, או מוסרי חמור, או שהוא ניתן בחוסר סמכות בולטת, העשויים להביא לבטלותו של הצו מדעיקרא.

אין זה המקרה.

בהליך פלילי חלה חזקת החוקיות של החלטה מינהלית והיא עומדת בעינה כל עוד לא הונחה תשתית מבוססת המצביעה אחרת. המבקש לא הניח תשתית כלשהי, המצביעה אחרת.

יפים לעניין זה הדברים הבאים, בשינויים המחויבים:

"האינטרס הציבורי דורש בדרך-כלל כי נהג הטוען שצו פסילה של רישיון הנהיגה נפגם... יעלה טענה זאת בדרך של תקיפה ישירה, לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, ולא בדרך של תקיפה עקיפה כאשר הוא עומד לדין פלילי בגין נהיגה בתקופת הפסילה. מדוע? נהג שרישיונו נפסל בנסיבות שנקבעו בסעיף 47 לפקודת התעבורה, חזקה שהוא מסכן את שלום הציבור, ולכן קובע סעיף 48 לפקודה כי בית-המשפט רשאי לבטל את הפסילה רק 'אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור'. בשל כך אין זה רצוי כי נהג שרישיונו נפסל, והוא טוען כי נפל פגם בצו הפסילה... יעשה חשבון לעצמו שכדאי לו לנהוג בתקופת הפסילה בתקווה שלא ייתפס ויועמד לדין פלילי, ובמחשבה שגם אם ייתפס ויועמד לדין פלילי, לא יימצא ניזוק, שכן יהיה בידו להעלות את טענת הפגם לאחר מכן בדרך של תקיפה עקיפה.

חזקת החוקיות, שהיא חזקה הגיונית והכרחית מבחינת האינטרס הציבורי, אומרת כי צו פסילה של רישיון נהיגה, כמו כל החלטה מינהלית, הוא צו חוקי. אכן, אין זו אלא חזקה, והיא ניתנת לסתירה. שהרי אפשר, כמובן, שצו פסילה יהיה בלתי חוקי, ואפשר אפילו שיהיה בטל מעיקרו. אולם הסדר הציבורי מחייב שבדרך-כלל נהג הטוען נגד חזקת החוקיות של הצו, ואפילו אם לדעתו הצו בטל מעיקרו, יעלה את הטענה בתקיפה ישירה בפני בית-המשפט כדי שבית-המשפט יקבע באופן מוסמך אם הצו חוקי ותקף או בלתי חוקי ובטל. מבחינת הסדר הציבורי אין זה ראוי שנהג הטוען כי צו הפסילה נגוע בפגם, יחליט בינו לבין עצמו כי הפגם עושה את הצו בטל מעיקרו, וכי לכן הוא רשאי להתעלם מן הצו ולנהוג כאילו הצו לא בא לעולם". (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637, 650-649 (2000).

14. בטרם נהג המבקש ברכב ביום 13/06/24, היה עליו לבחון אם לרכב רישיונות הרכב תקפים; מאחר וניתנה לרכב הודעת אי שימוש 4 ימים לפני כן - היה על המבקש להמנע מנהיגה בו, כל עוד הליקויים לא תוקנו (מספר ליקויים ולא רק פליטת עשן שחור - אלא גם נקישות בסיבובי הגה ונזילת שמן).

הבקשה שבפני אכן אינה רלוונטית לאישום הנוכחי. הודעת אי השימוש שניתנה היא לכאורה חוקית ותקפה והיה על מקבלה להגיש בקשה לביטולה לו סבר כי נפל בה פגם כלשהו.

במכלול הדברים הבקשה נדחית.

העתק ההחלטה יעמוד לעיון הצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ה, 18 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.