טענות הצדדים:

4. טוענים המבקשים שיש ליתן להם את חומר החקירה מהסיבות כדלקמן:

1) על פניו, השתמשו השוטרים באלימות מופרזת ואף השתמשו באקדח טייזר שלא לצורך. משהמבקשת, נטולת הרשעות קודמות טוענת כי היא זו שהותקפה על ידי השוטרים, שאף השתמשו באקדח טייזר כנגדה, באירוע שהסתיים בהובלתה לבית החולים באמבולנס, וכי לשאלה אם לשוטרים המתלוננים יש נטייה לעשות שימוש באלימות שלא לצורך עשויה להיות השלכה על מהינות גרסת המבקשת ולזרוע ספק בגרסאות השוטרים;

2) תיקו של שוטר עשוי להכיל מידע על תלונות בגין אירועים של שימשו בכוח שטופלו במישור הפיקודי מינהלי. מידע זה עשוי להיות רלוונטי להגנתו של נאשם במשפט פלילי, בייחוד בתיקים בהם הגרסאות מתנגשות בעוצמה האחת בשנייה;

3) גם לממצאים שמידת ודאותם נמוכה מרף ההוכחה הגבוה הנוהג בפלילים יש ערך הוכחתי. הצטברות מקרי אלימות מצד שוטר מעידה על תפקודו הלקוי ונטייתו להשתמש באלימות הגם שבכל אחד מן המקרים בנפרד לא ניתן להוכיח את אשמת השוטר מעבר לספק סביר;

4) מושכלות יסוד הן כי במשפט פלילי די לנאשם שיעורר ספק סביר שמא גרסתו היא נכונה. רמת הודאות של הערה פיקודית מנהלית ודאי יכולה לתמוך בסטנדרט ראייתי נמוך זה;

5) במקרים בהם שוטר הודה באלימות והאירוע אינו שנוי במחלוקת מבחינה עובדתית, לא ניתן לומר כי הרך הראיתי של הערה פיקודית מנהלית הינו נמוך. במקרים רבים תיקי אלימות כנגד שוטרים נסגרים בעילה של חוסר ראיות. הצטברות של מקרים בהם החשד לשימוש באלימות שוטר לא הוסר, עשויה להצביע על בעיה תפקודית אצל השוטר הנוגע לשימוש באלימות;

6) חשיפת ההרשעות המבוקשות הינה רלוונטית לניהול הגנת המבקשים, וחשיפתן לא תפגע פגיעה של ממש בפרטיותם של עדי התביעה;

7) אין מדובר ב"דיג" של ראיות, שכן אין מבקשים לקבל מידע עלך עברם של כל העדים, אלא על עברם של עדים מסוימים שהם שוטרים.

5. המשיבה התנגדה לבקשת המבקשים, ונימקה התנגדותה בנימוקים כדלקמן:

1) בקשת המבקשים הינה ניסיון "לדוג" ראיות;

2) הבקשה גורפת מדי;

3) אם אכן יש אישומים ועבירות של שוטרים, ככל שחולף הזמן מאותה עבירה, הרלוונטיות של אותו העבירה הולכת ופוחתת;

4) אין התנגדות להעביר את הרישום המשטרתי אודות העדים השוטרים, על מנת שבית המשפט יבדוק את הרישום.

6. המשיבה העבירה לעיונו של בית המשפט את המרשם הפלילי והמשמעתי של השוטרים.

דיון ומסקנות:

6. מסגרת הדיון בבקשה זו לעניין גילוי חומר חקירה קבועה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. בבש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ. ברקו (פורסם בנבו) נקבע כי הרציונל העומד בבסיס מתן האפשרות להגנה לגילוי ועיון החומר חקירה במסגרת סעיף 74 הנ"ל הוא חקר האמת וזכות הנאשם להליך הוגן. השלב הראשון בבחינת בקשה במסגרת סעיף 74 הוא בחינת הרלוונטיות של חומר החקירה לאישום על פי פוטנציאל ההגנה של הנאשם. מבחן זה מתפרש על דרך ההרחבה. מאחר והמבחן מתפרש על דרך ההרחבה, ממילא חל הוא גם על הפריפריה של האישום (ראה בש"פ 7553/10 בר אושר נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

7. אין מחלוקת בין הצדדים שככל שיש הרשעות של מי מהשוטרים בעבירות אלימות שלא חלות עליה הוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 , מידע זה אכן רלוונטי להגנת הנאשמים.

8. באשר לתיקי מב"דים, אין מחלוקת בין הצדדים שגם כב' השופט עמית בבש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ. שימשילשווילי (פורסם בנבו) וגם כב' השופט סולברג בבש"פ 1408/14 פלוני נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו), קבעו שיש סמכות לבית המשפט להעביר את המידע על תיקי מב"דים לסניגורים לאחר שיבחן את המידע, הרלוונטיות שלו להגנת הנאשם ושיקולים נוספים.

9. המשטרה העבירה לעיוני את המרשם אודות כל השוטרים. מעיון ברישום המשמעתי של עדי התביעה 2, 3, 5, 6, 11 ו-13, לא נמצאו כל רישומים אודות הליכים משמעתיים כנגדם. לגבי עד תביעה מס' 4, מדובר בתיק סגור, אשר על פי ההלכה בבש"פ 1408/14 אין לגלותו. בנוסף, באנלוגיה מסעיף 16 לחוק המרשם הפליל ותקנת השבים, תשמ"א-1981, אין להעביר כל מידע אודות הרשום בגיליון השיפוט המשמעתי, שכן חלף זמן רב מאד מאד מאז הרישום. אם רישום זה לא היה רישום משמעתי, היה נמחק לאור הוראת סעיף 16 לחוק המרשם הפלילי.

10. ובאשר למב"דים, בכל גיליונות הרישום המשטרתיים נרשם שאין רישומים אודות השוטרים, ואילו בקשר לעד תביעה מס' 11 נכתב במפורש שלא נמצאו תיקי מב"ד. מקריאת כל התדפיסים אודות כל השוטרים האחרים מול התדפיס של עד תביעה מס' 11, נחה דעתי שהרשום בשאר התדפיסים של השוטרים האחרים ש"אין רישומים", כוונתו שאין רישומים גם אודות תיקי מב"ד.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

התדפיסים אודות המידע על השוטרים מוחזרים לב"כ המשיבה.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ה, 31 מרץ 2015, במעמד נציגת הפרקליטות מתמחה איילת רוזנדורן ועו"ד אלפסי נציג ב"כ המבקשים.