חיסיון כזה הינו חיסיון יחסי, אשר לבית המשפט נתונה הסמכות להסירו במקרים המתאימים. בקשה להסרת חיסיון, אם מוגשת בקשה להסרתו , נדונה בפני המותב העיקרי אשר דן בתיק, וזאת בהתחשב במבחני רלוונטיות, ולנוכח התקדמות שמיעת הראיות.

המתלוננת במקרה זה, ,צפויה להעיד בפני המותב שישמע את התיק. במסגרת הליך הראיות, חופשי יהיה המבקש-הנאשם, להעלות מטעמו בקשה לקבל את התיק הרפואי ולהסיר את החיסיון הסטטוטורי, ובית המשפט אשר יתרשם מהעדה ומיתר הראיות, יתן דעתו לבקשה ויחליט אם להסיר את החיסיון ואם לאו.

מסלולים אחרים שאחד מהם נבחר ע"י המבקש, הוא פניה לבית המשפט בהתאם לסעיפים 74 או 108 לחסד"פ. רבות נכתב בפסיקה לגבי ההבדל בין שני המסלולים, וההבדל בין השניים אינו תמיד חד משמעי ונהיר.

אציין, כי החלטה עפ"י סעיף 108 מתקבלת על ידי המותב השומע את התיק, וזאת בדומה להחלטה להסרת חיסיון, ואילו בקשות עפ"י סעיף 74, נדונות עפ"י רוב, וגם במקרה שבענייננו, בפני מותב אחר.

זהו רק אחד ההבדלים בין שני המסלולים.

נראה כי המשותף לכל המסלולים הוא, הצורך לערוך איזון בין נחיצותו של החומר להגנת הנאשם, לבין הפגיעה באינטרסים אחרים, אשר עלולה להיגרם אם החומר אכן יימסר למבקש.

לגופו של עניין, מדובר בחומר אשר לא מצוי בתיק החקירה.

ביקשתי מבאת כוח המבקש להצביע על האינדיקציה שנטענה לכך, שהמתלוננת סבלה בעבר משבר באף. לא מצאתי אינדיקציה כזו בחומר החקירה. ההסבר שהושמע בפני היה הסבר כללי ביותר, ולא שכנע כלל וכלל בקיומו של חשד כלשהו לכך, שקיים תיעוד רפואי באשר לפגיעה קודמת באפה של המתלוננת.

בבג"צ 9264/04 המכונה "בג"צ היומנים", נתחה כב' הנשיאה בדימוס בייניש את הכללים להפעלת סעיף 74 לחסד"פ. באותו עניין קבעה כב' השופטת בייניש, כי יהיו מקרים בהם תידרש התביעה להשיג ולספק חומר אשר אינו נמצא בידיה, ואולם זאת תוך החלתו של מבחן הרלוונטיות שיצביע על זיקה בין החומר המבוקש להגנה.

נקבע עוד, כי הרף שנדרש מבקש לעבור כשהוא מבקש חומר המצוי בתיק החקירה, הוא רף נמוך יחסית, ואולם כשמתבקש חומר אשר יש לפעול על מנת להשיגו, יהיה הרף גבוה יותר.

כאמור, לא מצאתי כי המבקש הצביע, ולו בדוחק, על כך כי עובדתית קיים חומר, כפי שהוא מבקש. מדובר, לפיכך, במה שנראה על פניו כתופעה שכונתה בפסיקה לא פעם "מסע דיג".

לא אוכל להסכים להגדרתה של באת כוח המבקש, כאילו מדובר בבקשה מצומצמת, שעה שהיא ממוקדת בתיק אף אוזן גרון.

לבקשה מסוג זה יש השלכות רוחב, שמשמעותן פגיעה בפרטיותה של מתלוננת זו ומתלוננים אחרים בתיקים פליליים, אשר זכותם לפרטיות, במיוחד בעניינים שברפואה, היא זכות בסיסית, אשר אין לפגוע בה ללא טעם ממשי.

השלכה נוספת היא הפגיעה בעבודת התביעה והטלת נטל מיותר, מקום שאין לכך כל הצדקה. איני רואה כל טעם מדוע במקרה זה, תטרח המאשימה בחיפוש אחר חומר רפואי, אשר כאמור לא הוצגה בפני, ולו ראשית ראיה לכך שחומר כזה קיים.

פתחתי את דברי בסריקת המסלולים האפשריים, ואסיים בכך שאציין שוב, שפתוחה למבקש הדרך לחזור על בקשתו דרך סעיפים 108 לחסד"פ או 43 לפקודת הראיות, אם תוך ניהול המשפט, תוצג אינדיקציה לחבלה קודמת של המתלוננת, כנטען.

לעת זו, איני מוצאת הצדקה להיעתר לבקשה, ולפיכך היא נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ג סיוון תשע"ה, 31/05/2015 במעמד הנוכחים.