5. ביום 21.9.16 הוריתי למדינה להודיע "מהו המקור המשפטי לבקשה כי בית המשפט ימנה למתלוננת סניגור לצורך הדיון בבקשה זו". בתגובת המדינה נמסר, כי המדינה "ערה לכך כי אין לשון חוק מפורשת המחייבת את בית המשפט" למנות ייצוג משפטי למתלוננת, אך הדברים נלמדים "מרוח" חוק זכויות נפגעי עבירה. נמסר, כי המאשימה, כנציגת האינטרס הציבורי, אינה יכולה לייצג את המתלוננת בהליך מטעמים של ניגוד עניינים אפשרי. "יחד עם זאת הדעת איננה סובלת מצב שבו אם לא תהא ידה של המתלוננת משגת לשכירת ייצוג משפטי, תמצא זו האחרונה את עצמה כצד מוחלש בהליך שהיא צד אליו, כנפגעת עבירה, מבלי שיהא מי שיעמוד על זכויותיה בדיון". לאור זאת סבורה המדינה, כי "נכון הדבר" שבית המשפט הוא שידאג לכך "גם אם כל שיוכל בית המשפט הוא להפנות את המתלוננת אל גופי הסיוע האמונים על כך, כדוגמת מרכז נגה".

6. על פני הדברים אין יסוד לעמדת המדינה על כל חלקיה:

א. מסמכים המתעדים את מצבה הפיזי של המתלוננת מיד לאחר האירוע כפי שתועדו על ידי אנשי מד"א, את החבלות שנגרמו למתלוננת, את הטיפול שניתן לה, לרבות דיווח המתלוננת למד"א מיד לאחר האירוע - כל אלה מהווים על פני הדברים חומר חקירה מובהק "הנוגע לאישום" במובנו הראשוני. הדרישה, כי הנאשם ינמק מדוע "החבלות המתוארות בכתב האישום אינן נכונות" כתנאי להעברת חומר חקירה בעניינו חסרה, על פני הדברים, בסיס חוקי ועומדת בניגוד ללשון סעיף 74 לחסד"פ. בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה האם המדינה עצמה פעלה בהתאם לבש"פ מסארווה הנ"ל אליו הפנתה, בהחלטתה שלא לאסוף מסמכים אלה מלכתחילה. כך או כך - נראה כי יש מקום לקבל העתקים ממסמכים אלה כעת ולהעבירם לעיון הצדדים.

ב. עצם הגדרתו של מסמך כחומר חקירה אינה תלויה בשאלת קבילות המסמך בתיק העיקרי, אופן הגשתו על פי דיני הראיות או שאלות אחרות - בהן מוסמך לדון המותב העיקרי בבוא העת, והדברים הם בבחינת מושכלות יסוד. לפיכך, גם הטענה שנטענה בס' 5 לתגובת המדינה (והועלתה, כשלעצמה, בלאקוניות וללא כל תימוכין), אינה רלוונטית כלל לשלב הדיוני בו אנו מצויים.

ג. על פני הדברים, טענת המדינה, כי בהמצאת המסמכים טמון חשש לפגיעה בלתי מידתית בפרטיות המתלוננת תוך הפנייה, בין היתר, לבג"צ היומנים - היא עצמה טענה בלתי מידתית. המדינה עצמה טענה בתגובתה, כי מסמכים רפואיים של המתלוננת מבית החולים 'ברזילי' הם חומר חקירה בתיק זה והועברו לעיון הסניגור. בנסיבות אלה, לא ברורה, אף לא מנומקת העמדה, כי דווקא בדוחו"ת אנשי מד"א אשר הוזעקו לבית המתלוננת והעבירו אותה לטיפול בבית החולים טמונה אותה פגיעה יתרה בפרטיות המתלוננת. על פני הדברים, אין בין ענייננו ובין הבגצי"ם המצוטטים בתגובה אין ולא כלום. אין חולק, כי המסמכים המבוקשים עניינם תיעוד חבלות לגבי האירוע עצמו כפי שנעשה על ידי אנשי מד"א שהוזמנו לזירה על ידי המתלוננת מיד לאחר האירוע.

ד. ההליך הנדון בפניי איננו בקשה לפי חוק חופש המידע. לפיכך, תגובת מד"א כפי שהוגשה בפניי אינה רלוונטית להליך זה במסגרתו שוקל בית המשפט שיקולים הנוגעים להליך הפלילי, כמצוות החוק.

7. אין בסיס משפטי לעמדת המדינה לעניין בקשתה להעמיד ייצוג משפטי למתלוננת בתיק זה. לא זו בלבד שאין בית המשפט "מחוייב" לעשות כן, כלשון המדינה אלא שבית המשפט אינו מוסמך לעשות כן. טוב תעשה המדינה, אם תקיים בדקדקנות את חובותיה שלה כפי שהן מוגדרות באופן מפורש בחוק זכויות נפגעי עבירה גם בהקשר זה.

8. בנסיבות אלה נראה, כי על פני הדברים יש מקום לקבלת הבקשה ומתן צו לפי סעיף 43 לפסד"פ המורה למד"א להמציא את המסמכים המבוקשים.

9. המדינה תודיע עד יום 10.11.16 האם נוכח האמור לעיל היא מבקשת לקבוע דיון בבקשה.

10.המזכירות תוודא ההמצאה לצדדים.

11.תז"פ למועד.

ניתנה היום, א' חשוון תשע"ז, 02 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.