החלטה

מתברר אכן כי הסנגור ביקש שתצא החלטה נוספת ועקב טעות זו טרם יצאה ואין לי אלא להתנצל על כך.

העבירה המיוחסת לנאשם הינה כי איים באזני השוטר שמואלי על השוטר בן יהודה.

הסנגור הגיש בקשה לעיין ברישומיהם הפליליים והמשמעתיים של שני השוטרים בטענה שאם הוגשו תלונות של אזרחים נגדם בגין נקיטה באלימות כלפי אזרחים אפילו נסגרו התיקים יש לכך רלבנטיות להגנה שכן מהימנותם עומדת למבחן בתיק זה.

הסנגור לא טרח לציין בבקשתו מה טענת ההגנה של הנאשם ומדוע החומר חיוני להגנה אולם ביום 20.3.13 הודיעה התביעה כי העדים מסכימים לבקשה ולכן הוריתי בו ביום להעביר הרישומים לידי הסנגור.

למרות החלטת ביהמ"ש טען הסנגור כי מח"ש מסרבים להעביר הרישומים ולכן פנה שוב לביהמ"ש.

עד היום לא קיבלתי הסבר ממח"ש מדוע מתעלמים מהחלטת ביהמ"ש למרות הסכמת בעלי הרישום המשמעתי.

למרות תגובת התביעה מה-20.3.13, ב-5.5.13 הודיעה התביעה כי מתנגדת, וצירפה הרישום הפלילי לעיון ביהמ"ש.

מעיון ברישום עולה כי אין לעדים רישום פלילי אלא רק משמעתי .

הטענה של התביעה הינה כי רישום משמעתי ותיקים סגורים אינם חומר חקירה.

אין חולק כי כל חומר שדרוש להגנת הנאשם הינו חומר חקירה, ונפסק לא אחת כי זה חל גם על חומר חקירה בתיק שנסגר וכן על רישום משמעתי. אם הרישום חיוני לקביעת מהימנות עד , כגון עד שלחובתו עבר בעבירות מרמה, או אם יש טענה כי העד עצמו הוא שנהג באלימות כלפי הנאשם ויש בעברו הפלילי להצביע על היותו אלים בנסיבות דומות, יהיה החומר רלבנטי להגנה.

אולם, על הסניגור להצביע מדוע החומר דרוש להגנה ולא להעלות טענה כללית כאילו כל רישום, כולל תיקים סגורים, רלוונטיים להגנת הנאשם, כפי שנעשה במקרה זה.

למרות זאת עיינתי ברישומים המשמעתיים ומצאתי כי לעד שמואלי ברוך ולעד ישראל בן יהודה אין רישומים משמעתיים בעבירות אלימות ואיומים ולכן, על פניו הרישומים המשמעתיים אינם רלוונטיים להגנת הנאשם.

העתק ההחלטה לצדדים .