שמעתי דברי הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, לרבות בשני תיקי החקירה המשטרתיים נשוא התלונות שהגישה המתלוננת.

אשר לשאלה מהו חומר החקירה, כבר נקבע בבג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פד לט' (4) 12 - כי:

"אין לפרש את המונח "חומר חקירה" שבסעיף 74 לחוק סדר הדין

הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר

הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם.

"חומר חקירה", במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני

לפריפריה של האישום במשמע.

... בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דיעות - בית המשפט,

להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה

הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה.

... אולם במסגרת השמוש בשיקול הדעת כאמור, אין גם להפליג למרחקים

ולכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהם לתביעה הפלילית

הנדונה היא רחוקה ושולית...".

אכן, הלכה היא, כי זכותו של נאשם למשפט הוגן הוא שיקול מכריע כאשר נבחנת בקשתו.

עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת ולמולה עומדים שיקולים שעניינם ההגנה על פרטיותם וכבודם של עדים או מתלוננים.

על ביהמ"ש לבחון אם קיימת פגיעה בזכות הנאשם למשפט הוגן ומנגד, מהי מידת הפגיעה באינטרסים ובזכויות של צדדים אחרים הראויים להגנה.

ראה לעניין זה:

בבג"צ 9264/04 מ"י נ' בימ"ש השלום בירושלים - (פורסם באתר נבו).

כן ראה הדברים אשר נאמרו בבג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פד' נז' (4) 625:

"בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו

של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה

של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים

לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא

תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים

וקרבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק

ובחשיפת עבירות.

אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעיתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך

היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן

הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים

כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד".

ככל שהרלבנטיות בין החומר המתבקש לשאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט

רחוקה יותר וככל שהזיקה בין החומר המתבקש לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת,

כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים.

מעיון בשני תיקי המשטרה, נשוא תלונותיה של המתלוננת עולה כי המדובר בתלונה אחת נגד הנאשם - נשוא תיק פ.א. 273426/13 תחנת זבולון- תלונה מתאריך 22.06.2013 - בגין ביצוע עבירות מין כלפיה- אונס, מעשה סדום ואיומים.

התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות.

תלונה נוספת הגישה המתלוננת כנגד המבקש בגין מעשה סדום שלא בהסכמה חופשית - נשוא תיק פ.א. . 501596/14 - תחנת זבולון - תלונה מיום 13.11.2014 - תיק שעודנו נחקר וטרם התקבלה בו החלטה סופית האם להעמיד הנאשם לדין, אם לאו.

הנני סבורה, כי בנסיבות העניין, אין לאפשר לנאשם לעיין בתיק החקירה נשוא פ.א. אשר נסגר, כאמור, מחוסר ראיות מספיקות לרבות בתלונת המתלוננת.

המדובר בתיק בו התלוננה המתלוננת על ביצוע עבירות מין חמורות ויש בה משקל רב לשמירה על פרטיותה ועל צנעתה מה גם, שכשלעצמי סברתי לאחר שעיינתי, עיין היטב, בתיק החקירה, כי היו בו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום וחומר הראיות שם אינו מתמצה בתלונת המתלוננת בלבד אלא, שקיים גם חומר מחזק בנסיבות אלה אני סבורה כי אך חסד נעשה עם המשיב שעה שהוחלט על סגירת התיק.

אינני סבורה כי יש בחומר המבוקש כדי להועיל למשיב בהגנתו.

אשר לתיק החקירה האחר, תיק זה עודנו מצוי בחקירה והיעתרות לבקשה, בשלב בו נמצאת החקירה יש בה כדי לחבל בחקירה.

יצויין, כי אין בהחלטתי זו משום קביעה כלשהי באשר למהימנותה של המתלוננת.

מהימנותה תיקבע ע"י המותב שישב בדין ולאחר שמיעת מכלול הראיות והערכתן.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, נדחית בקשת המבקש.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ב"כ המשיבה יגיע למזכירות הפלילית של בימ"ש זה ויקבל לידיו תיקי החקירה שהועברו לעיון בימ"ש.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.