לפניי בקשה לגילוי חומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן:"החסד"פ").

עובדות ורקע כללי

1.  כנגד המבקשת הוגש כתב אישום במסגרת 1528-12-22 המייחס לה, לכאורה, עבירה של נהיגת רכב בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה. על-פי כתב האישום, בתאריך 28.10.22 בשעה 03:25 נהגה המבקשת ברכב מסוג פורד מספר 8994465. המבקשת נבדקה במכשיר הינשוף ונמצאו 261 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המבקשת, ילידת 2002, משתייכת לקבוצה שמכונה "אוכלוסייה מיוחדת", שלגביה הכמות המותרת המקסימיאלית היא 50 מק"ג בלבד, וזאת בהתאם להוראת סעיף 64ב(א)(3א) לפקודת התעבורה.

2.  על-פי דו"חות הפעולה של השוטרים, השוטרים הבחינו ברכבה של המבקשת כאשר הוא בנסיעה ברחוב התרופה בנתניה, מכיוון מזרח לכיוון מערב ועצרו את הנהגת - המבקשת, לבדיקה ברחוב המלאכה 30 מדרום נתניה. לאחר שנמצאה אינדיקציה חיובית לאלכוהול באמצעות הנשיפון, בוצעו למבקשת בדיקות מאפיינים על-ידי השוטרים והמבקשת הועברה להשגחתו של השוטר איגור יאבילברג ברחוב גד מנילה 1. שם בוצעה למבקשת בדיקת הינשוף והתקבלה התוצאה הנ"ל.

3.  ב"כ המבקשת העתיק וצילם את חומרי החקירה שמצויים אצל המשיבה. בבקשה שהוגשה נטען כי נעשתה פנייה אל המשיבה לקבל את המסמכים הבאים: פרטי המסמיך של מפעיל הינשוף בדו"ח המדובר וכל מידע אודות הכשרתו והסמכתו של המסמיך; כל המסמכים והנתונים ממערכות "קופסא ירוקה" ו"תמונת נוף" ממועד האירוע ובסמיכותו, וכן לעיין בהקלטות של מרכזת הקשר המשטרתית אשר מתעדות את הדיווחים של השוטרים שטיפלו באירוע כדי לוודא האם המקומות שנרשמו הם נכונים.

4.  לטענת ב"כ המבקשת בקשתו לקבל את חומר החקירה לא נענתה והמשיבה הפנתה אותו אל בית המשפט ולכן הגיש בקשה זו. יצוין כי לבקשה לא צורפה תכתובת בעניין ככל שקיימת.

5.  המשיבה בתגובתה ציינה כי בקשה זו מהווה "מסע דייג" וכי המבקש לא פירט בבקשתו כיצד החומר המבוקש רלוונטי להגנת המבקשת.

6.  המחלוקת בין הצדדים היא באשר לקבלת פרטי המסמיך שהסמיך את המפעיל, הנתונים ממערכות "הקופסא הירוקה" ו"תמונת הנוף", והקלטות המתעדות את הדיווחים של השוטרים מיום האירוע.

7.  ביום 18.9.24 התקיים דיון במעמד הצדדים. במסגרת זו, הסכימה המשיבה למסור למבקש את פרטי ההסמכה של השוטר האוכף במכשיר הינשוף, וכך הורתי בהחלטתי במעמד דיון זה. ואולם, המחלוקת בין הצדדים כפי שנכתב לעיל, היא באשר לקבלת פרטי המסמיך שהסמיך את המפעיל, הנתונים ממערכות "הקופסא הירוקה" ו"תמונת הנוף", והקלטות המתעדות את הדיווחים של השוטרים מיום האירוע.

8.  במסגרת הדיון, ב"כ המבקשת הפנה לפסיקה שגם צוטטה בבקשה שלטענתו תומכת בדרישה לקבלת נתוני "הקופסא הירוקה" ו"תמונת הנוף". יצוין כי הפסיקה שאליה הפנה ב"כ המבקשת התייחסה לתיקים שבהם יוחסה לנאשם עבירה של מהירות מופרזת ולא עבירות של נהיגה בשכרות. ב"כ המבקשת ציין כי אין לו פסיקה להציג מעבר לפסיקה המצוינת בבקשה אשר עוסקת במתן נתוני "קופסא ירוקה", "תמונת נוף" או מרכזת הקשר המשטרתית בתיקי שכרות. ב"כ המבקשת הסביר כי אין פסיקה בנושא היות שמדובר במערכות חדשות יחסית.

9.  המשיבה מצידה טענה כי ב"כ המבקשת לא מסביר כיצד החומר המבוקש רלוונטי וקשור להגנת המבקשת. המשיבה הפנתה לחומר הראיות שבתיק ולכך שמספר שוטרים הבחינו בנהגת, עצרו את רכבה, היא ביצעה בדיקת שכרות והתקבלה תוצאה. עוד טענה המשיבה כי לא ברור כיצד הטענה למיקומים שונים בשלבים שונים באכיפה רלוונטית ולמעשה מדובר ב"מסע דייג".

דיון:

10.  קולמוסים רבים נשברו במהלך הדיון בשאלה מהו חומר חקירה. המבחן המרכזי לפיו יש לבחון האם חומר מסוים נכלל במסגרת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ הוא מבחן הרלוונטיות. בגדר מבחן זה, בוחן בית המשפט את "טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש" (בש"פ 2968/21 אלעמרני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (24.5.2021). בית המשפט יבחן את הבקשה גם בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים (בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו, פ"ד סג(2) 453). אין די בתקווה כי בתיק מסוים ימצא חומר שעשוי להועיל לסנגוריה כדי להביא אותו התיק בגדר "חומר חקירה", כאשר סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות ריקות "להגנת הנאשם" ונכונות לצאת ל-"מסעי צייד" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה - אין די בהם (בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (17.3.1996).

11.  בטרם אתייחס לכל קבוצת מסמכים או נתונים שהתבקשו באופן פרטני, אעיר כבר עתה שמקריאת הבקשה לא היה ברור כלל ועיקר מדוע החומר הנדרש רלוונטי להגנתה של המבקשת. ככלל, בקשה שמוגשת לבית המשפט לקבלת חומרי חקירה חייבת להיות מפורטת ולהסביר מדוע חומר מסוים דרוש להגנת הנאשמת. דיון במעמד הצדדים אינו מיועד לשמש כ-"מקצה שיפורים". הבקשה כללה טענות כגון: "הח"מ סבור כי כל החומר המבקש מצוי בשליטתה של המאשימה ואינו בגדר "חומר חסוי" (סעיף 4 לבקשה), וכי "החומר קריטי למבקשת על מנת שניתן יהיה לאמת או לשלול את הטענות העובדתיות נשוא הליך זה שכן המדובר בראיות ישירות לאירוע ולנסיבותיו" (סעיף 5 לבקשה). הטענות שהועלו כלליות ובכל מקרה, לא כל חומר שאינו חסוי ומצוי בשליטת המאשימה מהווה גם חומר חקירה. הדבר תלוי מקרה ועל המבקש להצביע על קשר אפשרי בין החומר המבוקש להגנת הנאשם. יחד עם זאת, נתתי דעתי גם לטענות הצדדים כפי שעלו בדיון.

תעודות הסמכה של אלו שהסמיכו את מפעיל הינשוף:

12.  לצורך קבלת החלטה בנקודה זו, נחזור תחילה למושכלות היסוד אשר חיוניות לעניינו. בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 40 (להלן: "הלכת בראונשטיין"), הניח בית-המשפט העליון את היסודות לשימוש במכשור אכיפה במדינת ישראל במטרה להבטיח כי התוצאות המתקבלות יהיו נכונות ומדויקות ברמה הוודאות הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים. אמנם, הלכת בראונשטיין עסקה במכשיר ממא"ל Kr-11 (מד מהירות אלקטרוני) שכבר יצא משימוש, אך מדובר בשלושה כללים שכוחם יפה גם היום, והם חלים על כלל מכשור האכיפה ללא קשר לסוג המכשיר ומה הוא מודד (מהירות, כמות אלכוהול או משקל חורג):

ראשית, על המדינה להוכיח כי המכשיר תקין. במסגרת זו, התביעה תוכיח כי נעשו בדיקות מתאימות למכשיר ואם תראה, מפי השוטר, כי אכן נעשו במכשיר הבדיקות הדרושות, יצאה ידי חובתה. כל הטוען כי המכשיר לא היה תקין או שלא נערכו בו הבדיקות הדרושות - עליו הראיה (הלכת בראונשטיין הנ"ל בעמ' 45).

הכלל השני הוא היותו של מפעיל מיומן, וכך נכתב בפסק הדין:"חוברת הנוהל איננה מפרטת, מהי המיומנות הנדרשת מצד מפעיל המכשיר. שמענו מפי קציני המשטרה בעת ביקורנו, כי בטרם יישלח שוטר להפעיל ממא"ל בדרכים, הוא עובר הדרכה והכשרה בקורס של משטרת התנועה. אך ברור ומובן כי עיקר מיומנותו של שוטר כזה נרכשת על-ידי ניסיון בעבודה מעשית בכבישים. מיומנותו של המפעיל חשובה במיוחד, משום שהנעילה של המכשיר נעשית ידנית ולא אוטומטית. קשה לקבוע כללים בנושא זה. הכלל היחידי הוא חובתה של התביעה להראות במשפט, כי הממא"ל הופעל על ידי שוטר מיומן. מיומנותו של השוטר המפעיל היא שאלה שבעובדה שעל השופט להכריע בה על-פי חומר הראיות שלפניו. כבר אמרנו, כי הפעלת המכשיר על-ידי שוטר מיומן היא מרכיב הכרחי להוכחת האשמה של נהיגה במהירות אסורה. קבע בית המשפט, על סמך הראיות שבפניו, כי השוטר לא היה מיומן די הצורך, עליו לזכות את הנאשם." (עמ' 45 - 46 לפסק הדין).

הכלל השלישי מחייב שמירה על כללי ההפעלה של המכשיר והוראות היצרן, כאשר המטרה היא להבטיח כי מה שהראה הצג במכשיר מייצג מדידה נכונה אשר חפה משגיאות.

13.  הכללים שנקבעו בהלכת בראונשטיין תקפים עד היום. אם נתמקד בעיקר בשיקול השני שהוא העיקר בעניינו, אפנה גם לרע"פ 8764/13 חי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (03.03.14) שם נכתבו הדברים הבאים ביחס למיומנות המפעיל: "בית-המשפט המחוזי קבע, בצדק, שתעודת ההסמכה משמשת לצורך קיומה של חזקה הניתנת לסתירה לגבי מיומנותו של המפעיל, ובכל מקרה "בית-המשפט השומע את התיק, ישקול את מכלול הנסיבות, ויקבע האם מדובר במפעיל מיומן, אם לאו". הנני מוצא טעם רב בדברים אלו, ובכל מקרה נתונה האפשרות לנאשם לחקור את המפעיל לגבי נסיונו ומיומנותו בהפעלת המכשיר. ".

14.  ראו גם: עפ"ת (מחוזי-ת"א) 36780-06-11 גאון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (20.07.11): "בית משפט קמא קבע, ואחזור ואומר בצדק, שאין עדי התביעה המפעילים את המכשיר ואשר מכינים אותו להפעלה במעבדות וביחידות, צריכים להיות מומחים, מהנדסים, שיוכלו להכיר את המכשיר על כל מאפייניו ועל דרך פעולתו על בוריה, די בכך שלמדו קורס, וכך במקרה זה להשתמש במכשיר להפעילו כך שלא יטעה ולהכינו לשימוש כך שלא תהיה טעות בהפעלתו, המכשיר הספציפי הזה, וזאת כאשר כבר נקבעה ההלכה, שהמכשיר המדעי הזה שבו מדובר, הינשוף, על דרך הכלל הוא מכשיר המבצע כראוי את המשימה של בדיקת שכרות."

15.  מהאמור לעיל עולה כי הנטל להוכיח את מיומנותו של השוטר המפעיל מוטל על התביעה, כאשר די בכך שהשוטר המפעיל השתתף בקורס במסגרת משטרתית וקיבל תעודת הסמכה. ב"כ המבקשת עתר לקבל לידיו גם את תעודות ההסמכה של מי שהסמיך את מפעיל הינשוף, אך לדרישה זו אין עיגון בדין או בפסיקה. גם לא שוכנעתי מנימוקי הבקשה או מהטיעונים שהועלו בפניי בדיון שיש בכך צורך וכי הדבר חיוני להגנתה של המבקשת. אין מדובר בחומר חקירה שקשור לאישום שתלוי ועומד נגד המבקשת ואף לא בפריפריה של האישום. ממילא צפוי מפעיל הינשוף להיחקר בבית המשפט על מיומנותו ובקיאותו בהפעלת המכשיר במסגרת התיק העיקרי. בחקירה זו יוכל בית המשפט להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי האם מדובר במפעיל מיומן אם לאו.

16.  לאור האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להורות למבקשת למסור את תעודות ההסמכה של מי שהסמיך את המפעיל במסגרת הקורס המשטרתי.

נתוני "הקופסא הירוקה", ו"תמונת הנוף":

17.  במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, הגיש ב"כ המבקשת מפה מגוגל מפות ועליה סומנו שלושת המקומות שמצוינים בדו"חות הפעולה של השוטרים: צומת רחובות התרופה וגיבורי ישראל, הוא המקום שבו נצפתה המבקשת לראשונה כאשר היא בנהיגה; רח' המלאכה 30, הוא מקום עצירתה של הנאשמת על-ידי השוטרים לבדיקת נשיפון ומאפיינים; ורח' גד מנלה 1, שם נערכה למבקשת בדיקת הינשוף. מעיון במסמך עולה כי רלוונטי לעניינו המרחק בין מקום העצירה של המבקשת ברח' המלאכה 30, ועד לרח' גד מנלה 1 שהוא כ-300 מטרים על-פי המפה.

18.  לא ברור מדוע מדובר בחומר חקירה שהוא חיוני להגנתה של המבקשת. אני תמים דעים עם ב"כ המבקשת לפיה במקרים מסוימים, כאשר עסקינן באכיפה של נהיגה במהירות מופרזת, עשויה להיות חשיבות לנתונים בדבר מיקום הניידת בזמן אכיפת העבירה וכן לנתונים בדבר מסלול הנסיעה וזאת לצורך בחינת הטענה לשמירה על קשר עין רצוף. הפסיקה הרבה שציטט ב"כ המבקש עוסקת כולה באכיפה של עבירת מהירות ולא בנהיגה בשכרות. כך, למשל, בע"ח (מחוזי חי') 16021-03-23 מדינת ישראל נ' עניני (נבו 16.3.2023) אליו הפנה ב"כ המבקש, החלטת בית המשפט התייחסה לאכיפה של עבירת מהירות מופרזת ונקבע כי מדובר בחומר רלוונטי לאישום כאשר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה אם היה קשר עין רצוף בין מפעיל הממל"ז לבין רכב המטרה עד למועד עצירת רכב המטרה בידי השוטר האוכף ובאשר לרלוונטיות של מערכת "תמונת נוף" לגדר המחלוקת הנ"ל.כאמור, בעניינו מדובר בעבירה שונה ולמסלול הנסיעה אין רלוונטיות כאשר המבקשת נעצרה ברח' המלאכה 30 ונצפתה כשהיא נוהגת ברכב. המבקשת הועברה מרחק של כ-300 מטרים מנקודת העצירה לנקודת הבדיקה ברחוב גד מנלה 1. בדיון ב"כ המבקש נימק את בקשתו כך: "אני רוצה לדעת את הקשר עין אם השגיחו עליה, אני רוצה לדעת אם הוא (השוטר- ע.ש.) ליווה אותה או אמר לה תלכי לשם." לא ברור כיצד הנתונים של ה"קופסא הירוקה" יסייעו בהקשר זה של ההשגחה על המבקשת לפני ביצוע בדיקת השכרות.

נתוני הקשר המשטרתי:

19.  גם ביחס לדרישה זו, אין כל פירוט בבקשה מדוע השיחות בקשר המשטרתי רלוונטיות להגנת המבקשת. בעניין זה נטען בדיון על-ידי בא-כוח המבקשת כך: "לעניין, מרכזת הקשר המשטרתית, ישנן סתירות בין המזכרים של השוטרים ואני מעוניין לשפוך אור. ואני מפנה את בית המשפט לכל הפסיקה שציינתי בבקשה."

20.  ב"כ המבקשת לא פירט מהן הסתירות בין המזכרים של השוטרים וכיצד הקשר המשטרתי יסייע לו בהיבט זה להוכיח קיומן של סתירות. ניתן היה להסתפק אפילו בדוגמה אחת. יתרה מכך, אם ב"כ המבקשת טוען כי כבר מהכתובים עולות סתירות אז לא ברור מדוע זקוק לחומר נוסף. מכל מקום, בהיעדר פירוט כלשהו פרט להפניה לפסיקה באופן כללי, לא מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשה בהיעדר רלוונטיות להגנת הנאשמת.

סוף דבר:

21.  לאור כל האמור לעיל, לא סברתי כי בנסיבות העניין יש למסור לידי ההגנה את פרטי ההסמכה של מי שהסמיך את מפעיל הינשוף (להבדיל מתעודת ההסמכה של המפעיל שהמשיבה הסכימה למסור אותה לידי ההגנה) וזאת כאשר מדובר בנתונים שחורגים לחלוטין מגדר האישום ואינם רלוונטיים אליו כאשר המונח "הפלגה למחוזות רחוקים" חל ביתר שאת לגביו; כמו כן לא מצאתי כי קיימת רלוונטיות ל"תמונת הנוף" או נתוני ה"קופסא הירוקה" של הניידות וכך גם לא לנתוני הקשר ברשת המשטרתית. לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"ד, 25 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.