(4) עותק התיק הרפואי של הבן שהינו עד תביעה.

טיעוני המבקש בבקשה

המבקש הביא לידיעתי כי בין לבין בני הזוג התגרשו. טענתו העיקרית של הנאשם הינה כי מדובר בתיק המבוסס על "גרסה מול גרסה" ועל כן מהימנות המתלוננת עומדת במרכז ההכרעה בהיותה עדת התביעה המרכזית בתיק, ומי שביקשה לבטל את תלונתה. עפ"י הנטען התנהגות המתלוננת אפיינה את התנהלותה בתלונות קודמות שהגישה נגד אחרים עמם התעמתה במסגרת עבודתה.

לטענת המבקש, המתלוננת מסרה גרסה "לא נקיה מסדקים" ועדותה צפויה להיבחן אל מול עדות הנאשם. מכאן, סבור המבקש כי כל מסמך שיש בו כדי להשליך את שאלת אמינות גרסתה לרבות אופיה והתנהלותה, יש בו כדי לתרום להגנת הנאשם ובכלל זה השיטתיות בהגשת תלונות וחזרה בהם או כאלה שהתלוו באמרות והודעות סותרות.

באשר לעד תביעה בנם של בני הזוג, נטען כי הוא סובל מבעיה בריאותית התפתחותית ועל כן נטען כי עדותו נגבתה ממנו בניגוד להוראות הדין, ותיקו הרפואי יש בו כדי לסייע להגנה לבסס טיעון לפסילת הודעתו לרבות ההשפעה עליו.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, כלל החומרים המבוקשים אינם בבחינת חומרי חקירה, או חומרים שנאספו או נרשמו בידי הרשות החוקרת, ורק מטעם זה דין הבקשה להידחות. לגוף הבקשה נטען כי התשתית הראייתית בתיק אינה מבוססת רק על גרסת המתלוננת, ומעבר לעדותה, קיימות ראיות נוספות, ובהן תמונות המתעדות את חבלות המתלוננת. כן נטען כי מאחר ובנם של בני הזוג נכח באירוע, והוא עד בתיק, אין מדובר ב-"גרסה כנגד גרסה".

לגופם של מסמכים מבוקשים, נטען כי אין מדובר בחומר הרלבנטי לסוגיות הנדונות בהליך זה. לגבי פריטים מס' 1+2 נטען כי אין מקום להורות על העברת תלונות שהוגשו בידי המתלוננת או נגדה, ובוודאי שאין מקום להורות על העברת עותק מתיקה האישי במשרד החינוך במיוחד בהתחשב בפגיעה הקשה הצפויה בפרטיותה של המתלוננת ובפרטיות צדדים שלישיים (מפנה לבג"צ 235/85אל הוזייל נגד משטרת ישראל).

בהקשר האמור נטען כי עתירת המבקשת לחשיפת תלונות שהגישה נגד אחרים לרבות תלונות שהוגשו נגדה, תיצור הכבדה והתארכות מיותרת בדיונים. כן נשאלת השאלה-כיצד יגרום דבר הידיעה על קיומן של תלונות שהוגשו כנגד המתלוננת לפגיעה במהימנות גרסתה (מפנה בש"פ 6856/16 ביטון נגד מדינת ישראל).

עוד טענה המשיבה כי כל מטרת ב"כ המבקש היא עיון בחומר המבוקש שמא יוכל, אולי, לדוג מתוכם, דבר מה להגנת המבקש ועל כן מדובר במסע דיג מובהק, שאין בו כדי להביא כל תועלת למבקש. באשר לטענה בדבר תרומת המסמכים האמורים להגנת הנאשם, נטען כי עפ"י הפסיקה על המבקש לפרט באופן קונקרטי ומהותי כיצד כל חומר וחומר המופיע בבקשה רלבנטי וענייני להגנתו של הנאשם ואין די באמירה כללית (מפנה לבש"פ 600/15 הירשמן נגד מ"י ולבש"פ 4508/15 סבג נגד מ"י).

המשיבה מוסיפה וטוענת כי מהימנות המתלוננת כעדת תביעה תיבחן ע"י ביהמ"ש בבוא היום והדרך פתוחה בפני ההגנה לנסות לקעקע את אמינותה על גבי דוכן העדים, ללא קשר לתלונות קודמות שהוגשו על ידה או כנגדה או ללא קשר לעולה מתיקה האישי במקום עבודתה. לעניין פריט 3 טוענת המשיבה כי אין בידיעתה האם קיים בלשכת הרווחה תיק סוציאלי של בני הזוג, אם לאו. ככל שקיים תיק זה, ברי כי לנאשם קיימת גישה להימצאותו מעצם היותו צד מטופל לכאורה. לעניין פריט 4 טוענת המשיבה כי קיים חיסיון רפואי על תיקו הרפואי של עד תביעה 3, וכי מדובר בחיסיון שהינו אחד הרגישים ביותר, בשל פוטנציאל הפגיעה הרב בבן. היעתרות לבקשה תהווה פגיעה בפרטיותו של העד (מפנה לבש"פ 8555/06 פלוני נגד מ"י).

השלמת טיעונים בע"פ

במסגרת דיון מיום 14.7.24 טען המבקש כי בסיס המחלוקת הינו שאלת הרלבנטיות, אשר עפ"י הפסיקה נבחנת לאחר עיון בחומר המבוקש. עפ"י הנטען מדובר במתלוננת סדרתית המגישה תלונות שווא, מוגזמות וחסרות בסיס ובכלל זה תלונות המתועדות בתיקה האישי במשרד החינוך (המהווה לשיטת ההגנה חומר חקירה).

לעניין תיק הרווחה נטען שהמבקש יודע כי בלשכת הרווחה המתלוננת מסרה דברים הפוכים לגמרי ממה שנטען בכתב האישום ועל כן מדובר בחומר המהווה חומר חקירה חשוב להגנת הנאשם.

באשר לתיק הרפואי של הבן נטען כי חשיפת מצבו הרפואי תביא למסקנה שההודעה שנגבתה ממנו פסולה בעוד שהמתלוננת שהיא גם האפוטרופוס שלו אינה מאשרת להגנה לקבל את המסמכים.

מאחר והמאשימה לא הצטיידה בהעתק המסמכים במועד הדיון, נקבע דיון המשך לצורך הצגת המסמכים הבאים לעיוני" פלט תלונות קודמות שהגישה המתלוננת, העתק תיק הרווחה של המשפחה ומסמך המהווה סיכום עדכני של מצבו הרפואי והנפשי של הבן. צוין כי בשלב זה, לא נמצא מקום להורות למאשימה להמציא העתק מתיקה האישי של המתלונת במשרד החינוך.

המצאת מסמכים לעיון ביהמ"ש

במסגרת הדיון מיום 8.9.24 הוגשו מסמכים ע"י המשיבה בעניין תיק הרווחה (סומן מ/1), תיק פל"א ותיק מתלונן (סומן מ/2), ומידע רפואי לגבי הבן (סומן מ/3). בדיון זה הוסיפה וטענה ב"כ המבקש כי הנאשם הינו האפוטורפוס האחראי על הבן, ומאחר והבן בגיר ביקשה כי הבן יוזמן לדיון לצורך קבלת עמדתו להצגת החומר הרפואי שלו. לגבי קבלת עותק מהתלונות, נטען כי היו 8 אירועים בהם הגישה המתלוננת תלונות במסגרת עבודתה במשרד החינוך או במשטרה, ואשר נסגרו לאחר שהתברר למשטרה כי המתלוננת לא דוברת אמת.

בדיון נוסף שהתקיים ביום 5.1.25, חזרה המשיבה על עמדתה לפיה יש לדחות את הבקשה על כל מרכיביה וחזרה על פירוט נימוקי הדחייה כפי שצוינו לעיל.

דיון והכרעה - כללי

כחלק מהזכות להליך משפטי הוגן נודעת חשיבות רבה לזכות הנאשם לעיון בחומר חקירה. הפסיקה ביססה את הכלל בדבר נקטית גישה מרחיבה למונח "חומר חקירה" (ראה למשל דברי כב' השופט דנציגר ב- בש"פ 8406/12 פלוני נגד מ"י (ראו: פסקאות 10-11). חרף הגישה המרחיבה וחשיבות הכלל המאפשר את מימוש זכותו להליך הוגן, זכות זו הוגבלה ונקבע כי "...גם להגדרתו הרחבה של "חומר חקירה" יש גבולות, וכי אין להרחיב את מבחן הרלוונטיות לראיות שחשיבותן ונגיעתן לאישום הפלילי הספציפי הינה שולית ורחוקה מדי ... אכן, הגדרה רחבה מדי עשויה להפוך את זכות העיון שבסעיף 74 לחוק לחסרת גבולות ולהפוך את "קצה החוט" ל"חכה במסע דיג". בסופו של יום, על בית המשפט לשקול את מידת הרלוונטיות של המידע המבוקש. בנוסף על בית המשפט לבחון היטב האם אכן מדובר ב"חומר חקירה" או שמא מדובר בחומר שאינו מצוי ברשות המשטרה או בשליטתה אשר המתווה שבאמצעותו יכולה ההגנה להביאו לפני בית המשפט הינו שונה [ראו: עניין מסארווה בעמ' 383; השוו: בש"פ 8467/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 454 (2000) (להלן: עניין פלוני)]".

עוד נקבע בפסיקה כי נאשם המבקש עיון בחומרים הנראים מרוחקים מעובדות כתב האישום, יצטרך להצביע על "יסוד של ממש" להנחה כי יהיה ביכולתם להשפיע על בירור האישומים נגדו (בש"פ 4227/19 פונטה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 11/7/19).

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בבקשה, ובשים לב למסגרת הנורמטיבית, ולשיקולים השונים כפי שפורטו בפסיקת ביהמ"ש לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה, על כל רכיביה. בשורות הבאות אנמק את החלטתי:

סוגיית מהימנות גרסת המתלוננת (הנפגעת) כעדת תביעה מרכזית בתיק העיקרי אכן רלבנטית למתן הכרעת הדין בו. עם זאת, ולאחר שעיינתי במסמכים מ/1 - מ/3, לא שוכנעתי כי החומר המבוקש שבו התמקד המבקש בבקשתו רלבנטי לצרכי ניהול הגנתו בתיק העיקרי במידה הנדרשת על מנת להצדיק עיון בו, אגב פגיעה בפרטיות המתלוננת ובנם של בני הזוג.

בעניין הזה אפרט את הבא:

1. אתחיל ממה שלטעמי אמור להיות ברור מאליו - תיקו הרפואי של הבן;

לנוכח הצהרת באת כוח המבקש, כי המבקש הינו האפוטרופוס של הבן, לא ברור מדוע נדרש המבקש לבקשה כלשהי בעניינו, כאשר חומר זה בהישג ידו והוא יכול לעשות בו שימוש כחלק מראיות ההגנה.

לגופם של דברים, וזה העיקר, מדובר בבקשה המגלמת בתוכה פוטנציאל פגיעה קשה ביותר בזכותו הבסיסית של הבן לפרטיות והאמור נכון ביתר שאת כאשר מדובר במסמכים רפואיים בתחום בריאות הנפש. מדובר בעד, בגיר, שלא נתן את הסכמתו לחשיפת תיקו הרפואי וטענת המבקש בעניין חוסר כשירותו המשפטית למסור הודעה במשטרה נותרה טענה בעלמא ללא כל תמיכה.

אזכיר כי לטענת המבקש, מצבו הנפשי -קוגנטיבי של העד חייב את העדתו בפני חוקר מיוחד, ומשלא נעשה כן, אין כל משקל להודעתו במשטרה, ויש למחוק אותו מרשימת עדי התביעה.

עיון במסמך מ/3 מלמד כי אין אידיקציה לבעיה מנטאלית, אך למעלה מן הנדרש אוסיף כי תיק רפואי (בפרט רפואת הנפש) של עד, הנהנה מחיסיון רפואי, "הוא בעליל מסוג החומרים שהדיון בנחיצותם להגנת הנאשם צריך להיערך במסגרת בקשה לפי סעיף 108 לחוק, מחמת מהות ועומק הפגיעה בפרטיותו של העד, והנגיעה המסופקת לאישום. בדיון לפי סעיף 108 יכול המותב הנכבד הדן בתיק העיקרי "לאזן בין רצונו של הנאשם וקיומו של הליך הוגן בעניינו לבין ההגנה על אותן זכויות, וכן ההגנה על זכות הטיעון שאמורה להיות מוקנית לצדדים שלישיים כחלק מן ההגנה על זכויותיהם המהותיות" [ע"פ 3600/18 פלוני נ' מ.י. (2019). עוד ראו עניין משה הנ"ל ובש"פ 8685/13 יעקב נ' מ.י. (2014)]". ראה דברי כב' השופט עידו דרואין גמליאל בתיק בע"ח (מרכז) 38729-08-20 יואב עטיה נגד מדינת ישראל.

על כן הבקשה לעניין זה נדחית, מבלי לחסום את הדרך שמתווה סעיף 108 לחסד"פ בפני המותב הנכבד שדן בתיק העיקרי.

2. עותק מלוא תיק המשפחה המצוי בלשכת הרווחה;

מעבר לכך שלא ברורה מידת הרלבנטיות של מסמכי תיק הרווחה להגנת הנאשם ומה בדיוק הגרסה שנטען כי נמסרה על ידי המתלוננת בפני גורמי הרווחה שאינה תואמת את האמור בכתב האישום, הרי שעיון במזכר שסומן על ידי מ/1, מלמד כי בירור שנעשה ע"י המשיבה במשרדי הרווחה העלה שאין בנמצא תיק רווחה לעניין בני הזוג.

משני הנימוקים האמורים לעיל, אין מקום להיעתר למבוקש בסעיף זה.

3. לגבי פריט 2, העתק מתיקה האישי של המתלוננת במשרד בחינוך;

עצם קיומן של "אירועים" כאלה ואחרות של המתלוננת במקום עבודתה, אפילו הגשת תלונות כנגדה או על ידה, אינו מהווה בסיס לחיוב התביעה לתפוס ולבדוק את המבוקש, לנוכח חילול פרטיות המתלוננת ועיכוב ההליך העיקרי, שלא למטרה ברורה.

על טיבה הספקולטיבי של בקשת ההגנה ניתן ללמוד מעצם כך שמדובר בבקשה כוללנית לקבל העתק כל תיקה של המתלוננת במשרד החינוך, ללא הגבלה או הפנייה לאירוע נקודתי או מסמך ספציפי. למעשה לא היה ניתן בשלושת הדיונים שהתקיימו בבקשה לדלות טענה לעניין אירוע נקודתי ידוע וממוקד (לא כל שכן אירוע או מסמך רלבנטי) ועל כן מדובר בבקשה ספקוטליבית שתוצאתה פגיעה קשה בפרטיות המתלוננת שיש לדחות - וכך מצאתי לעשות.

4. עותק מתלונות קודמות שהגישה המתלוננת נגד אחרים ובכלל זה במסגרת עבודתה במשרד החינוך לרבות עותק מתלונות שהוגשו כנגדה.

חומרי חקירה מתיקים אחרים יכולים, ככלל, לתרום להגנת נאשם בעניינו-הוא, אך זאת בכפוף למבחן הרלבנטיות. טענות לא-ממוקדות בדבר האפשרות לתקוף מהימנותו של עד בעזרת חומר מפרשה אחרת, הנשענות על "שמא" ועל "אולי", מהוות "מסע דייג" שנאסר עפ"י הפסיקה.

עוד אוסיף שתלונות עבר של מתלוננת בגין פגיעה בה אינן, כשלעצמן, רלבנטיות להגנת הנאשם ואינן אפוא "חומר חקירה" [בש"פ 3474/19 פלוני נ' מ.י. (2019), בש"פ 6605/18 פלוני נ' מ.י. (2019), ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מ.י. (2001)]. לאחר שעיינתי בפלט התלונות של המתלוננת, לא מצאתי הצדקה להעבירו לעיון ההגנה. אסתפק בכך שפלט זה אינו מונה אירועים של אלימות במשפחה, למעט רשומה אחת שהובילה להגשת כתב האישום דנן. לגבי יתר התיקים צוין כי התיקים נגנזו.

מצאתי להעיר כי מ/2 כולל שני סוגי רשימות;

סוג ראשון: רשימת תלונות שהגישה המתלוננת - רשימה זו כפי שציינתי לעיל בעניינה של המתלוננת כוללת רשומה אחת הרלבנטית לתיק הנוכחי, היא התלונה שהובילה לפתיחה ההליך בכתב האישום.

סוג שני: רשימת תיקי פל"א בהם המתלוננת מעורבת בסטטוס כלשהו (עד/מתלונן). עיון ברשימה מלמד כי קיים תיק פל"א אחד פתוח, הוא התיק מושא כתב האישום. מלבד תיק פל"א זה אין תיקי חקירה פתוחים.

במקרים בהם חומר החקירה המבוקש מתייחס לעיון בתיקים סגורים, הרי שמסירת מידע בנוגע לתיקים אלה מוסדרת בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981. סעיף 11א'לחוק זה קובע כי מידע אודות תיקים סגורים יימסר רק לגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק. בית המשפט והנאשם בהליך פלילי אינם נמנים על הגופים המפורטים בתוספת השלישית.משכך, הרי שמתבקשת לכאורה המסקנה כי סעיף 74 לחוק בתי המשפט אינו חוסה על בקשות לעיון בתיקים סגורים, אלא שהפסיקה הרחיבה וקבעה כי ככלל, מסורה לבית המשפט הסמכות לדון בבקשה לעיון בחומר חקירה (לפי סעיף 74 לחסד"פ) גם ביחס לחומר אשר מוטל עליו חיסיון, ואולם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו בזהירות ובאופן מדוד. נקבע, כי דרך המלך אינה בבקשה לעיון בחומר חקירה, אלא בדרך של הגשת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, והדברים נכונים ביתר שאת מקום בו חשיפת החומר האמור תפגע בזכויות צדדים שלישיים.

(ראה בש"פ 8815/15 סעד נ' מדינת ישראל (10.5.2016)).

לא מצאתי כי עניינה של בקשת הנאשם נכללת, במסגרת אותם מקרים מיוחדים אשר צוינו על ידי בית המשפט העליון בעניין סעד הנ"ל, לבטח כאשר אין המדובר בתיקים הנוגעים לנאשם.

סיכום

מכל האמור אני דוחה את הבקשה.

מוצגים מ/1- מ/3 יושבו לנציג/ת המשיבה באמצעות מזכירות בית המשפט.

ניתנה היום, כ"א טבת תשפ"ה, 21 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.