4. תחילה במסגרת הבקשה המקורית נתבקש בית-המשפט לחשוף את תוכנו של הליך כתב אישום שהוגש ביום 08.09.2024 בבית משפט השלום בנצרת (ת"פ 17206-09-24) כנגד בילאל גדיר, אותו ניקולה וחברת גלובס בעבירות של קיזוז חשבוניות פיקטיביות, לרבות המרשם הפלילי של המעורבים (ניקולה ובילאל); לפי הנטען, חומר זה חיוני להגנת הנאשמים במסגרת ההליך העיקרי, בין היתר לשם ביסוס טענת אכיפה בררנית.

5. המאשימה הבהירה בתשובתה, כי חומר החקירה זהה בשני ההליכים. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 23.03.2025 ניתנה למבקשים הזדמנות להגיש פירוט באשר לרלוונטיות המרשם הפלילי המבוקש להגנתם, כך שלמעשה ההכרעה כאן מתמקדת אך ורק בשאלת המרשם הפלילי.

6. המבקש 6, אשר טען גם בשם המבקש מס' 5, טען שעניינם של הנאשמים בתיק המקביל קשור 'באופן ישיר ועקיף' לעניינם של כלל הנאשמים בתיק; וכי קיים בסיס לחשוד לקיומם של הליכים פליליים כנגד הנאשמים בתיק המקביל, ומשום כך לטענתו הבקשה לעיין במרשם הפלילי איננה שולית; יש בה כדי לחזק את קו ההגנה של הנאשמים, בדבר אכיפה בררנית, אפליה, והיעדר אחידות מצד הרשות החוקרת; אף על פי כן מבקש זה (המבקש מס' 6) וויתר על בקשתו.

7. לאחר מספר הארכות מועד שנתבקשו וניתנו, המבקשים מס' 3-4 הבהירו, כי כתב האישום כולל את האישום השלישי, בו יוחסו קיזוז חשבוניות כלפי חברת גלובס, כאשר אשר אותו ניקולה היה בעל המניות שלה ומנהלה הרשום. לטענתם במסגרת ההליך בבית-משפט השלום מיוחסות עבירות, בין היתר לתקופה מחודש דצמבר 2022 ופרשיה זו חופפת, כך נטען לאישום השלישי, בתיק המתנהל בבית משפט כאן.

8. לטענתם, ניקולה מסר הודעה מיום 12.06.2023 לפיה טרם הסתבכותו היה הבעלים של שתי חברות נוספות בנסיבות מאוד מפוקפקות (כגון לורד דיזיין) כאשר לדבריו גורמים אלמונים הפיצו חשבוניות בשמה של החברה בסכומים גדולים.

9. לטענת המבקשים, נסיבות מעורבותו של מר ניקולה בשתי החברות, כמו בחברת גלובס, מעלות חשד למעורבות קודמת בעבירות מס ולתחכום, וכי לא מדובר באדם תמים שהופעל על ידי אחרים.

10. לטענתם, המידע ביחס לעברו הפלילי, ובפרט בעבירות כלכליות, רלוונטי להגנת המבקשים, ואינטרס זה צריך לגבור על זכותו של ניקולה לפרטיות; זאת בהינתן גרסתו כי הינו אדם פתי שהודרך ותופעל על ידי אחרים.

11. המדינה התנגדה למבוקש; היא טענה כי לא הובררה מטיעוני המבקשים הרלוונטיות לכתב האישום וכי העובדה כי ניקולה מסר כי יש לו קשר בחברות שונות, אין בה כדי להצביע על רלוונטיות להגנת הנאשמים; זאת מעבר לעובדה כי לא נמצא רישום פלילי רלוונטי. המדינה התנגדה למבוקש בין היתר משום שהבקשה איננה עומדת בדרישות הדין וההלכות הנוגעות בדבר.

12. בעקבות החלטתי מיום 26.05.2025 הונח לעיוני המרשם האמור.

13. לאחר שבחנתי את הבקשה, טענות הצדדים והמרשם הפלילי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14. הוראת סעיף 74(א)(1) לחוק הנ"ל מורה כי משעה שהוגש כתב אישום בפשע או בעוון, עומדת לנאשם הזכות לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, הנוגע לאישום, ולהעתיק חומר זה.

15. אותו "חומר חקירה" פורש בהרחבה ככל כל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום, ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום, באופן שיהיה בו כדי לאפשר להגנה הזדמנות הוגנת להתגונן בפני האישום. בפרט נאמר כי עסקינן באותו חומר המצוי ב"גרעין הקשה" של תשתית ראיות התביעה, עליה היא מבקשת לבסס את האישום; המאפיינים העיקריים של "חומר חקירה" הם רלוונטיות; לרבות ראיות השייכות לפריפריה של האישום ואולם "אין לכלול בגדר "חומר החקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי אינה קיימת, או שהיא רחוקה או שולית בלבד" (ראו: בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' מוחמד שיבלי, פסקה 6 (נבו, 13.02.2008)).

16. במקרה של ספק ביחס לרלוונטיות, אותו ספק יפעל לטובת הנאשם כך שהחומר אכן יועבר לעיונו (ראו: בשפ 9287/20 ‏שאול אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (נבו, 14.01.2021)).

17. זכות העיון בחומר החקירה היא זכות יחסית ולא זכות מוחלטת, הנבחנת ממקרה למקרה.

18. הדבר רלבנטי לענייננו, שכן החומר העומד לדיון הוא המרשם הפלילי, אשר חשיפתו עשויה לפגוע בפרטיות. אכן נכון הדבר, כי באיזון שבין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין ההגנה על האינטרסים של העדים, זכותו של הנאשם גוברת; ועדיין, זכותו של העד/הגורם אשר מבקשים לחשוף את העבר הפלילי שלו, תגבר מקום בו הרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, והזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת (ראו: בש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל, פ''ד סב(1) 684, (פסקה 21) (נבו, 07.02.2007)).

19. במקרה דנא, כאשר במרשם פלילי עסקינן, כבר נפסק כי "...על מנת לעמוד במבחן הרלבנטיות ולהצדיק פגיעה בזכות לפרטיות של העד ובאינטרס הציבורי למניעת הרתעת עדים ממסירת עדות, נדרש "דבר מה נוסף", היינו - אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם ... האפשרות התאורטית למצוא במרשם הפלילי סיוע להגנת הנאשם ללא כל אינדיקציה קונקרטית, אין די בה כדי להצדיק לראות במרשם הפלילי של העד משום "חומר חקירה". תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא בפסקי הדין הנזכרים במרשם הפלילי מידע העשוי לסייע בהגנת הנאשם, אינה מצדיקה פגיעה בזכויות עדים, והיא בגדר מה שכונה על ידי בית המשפט בענין אל הוזייל "מסע דייג" (Fishing expedition), שאינו מצדיק הכרה במרשם הפלילי של העד כ"חומר חקירה" ..." (ראו: בש"פ 4508/15 ‏ ‏ אורן סבג נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (נבו, 09.07.2015)).

20. בית-המשפט עיין במרשם הפלילי של אותו פריד ניקולא, כאשר בית-המשפט רואה לנגד עיניו את טענת המבקשים בדבר עדותו של ניקולא, כי היה בעלים של שתי חברות אשר היו אף הן מסובכות בהפצת חשבוניות פיקטיביות, וכן טענתם כי נסיבות אלו רלוונטיות להליך כאן, להיותו אדם מתוחכם להבדיל מאדם תמים שהופעל על ידי אחרים כפי שטען.

21. לאחר שעשה כן, בא בית המשפט לכלל מסקנה, כי נכונה טענת המדינה בתשובתה כי הנחת המוצא אותה תיאר ב"כ המבקשים, הינה מסקנה אישית שאיננה מבוססת בראיות; וכי לא נמצא רישום פלילי רלוונטי להליך כאן.

22. פשוטו של דבר, אין במרשם הפלילי כפי שהוצג לעיוני, כל זיקה לאישומים כאן ואין בו כל קשר לטיעוני המבקשים, שהינם היפותטיים בלבד.

23. מכאן שיש להעדיף את פרטיותו של ניקולא על פני זכותם של הנאשמים, בהיעדר כל זיקה בין החומר האמור לאישום ובהיותה של הבקשה, כך נראה, לא מעבר לתקווה ספקולטיבית שמא יימצא במרשם הפלילי מידע העשוי לסייע בהגנתם.

24. אשר על כן הבקשה נדחית.

25. המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ה, 04 יוני 2025, בהעדר הצדדים.