השני, בהנחה כי הראיה החסויה הינה חיונית להגנת הנאשם, הינו בדיקת האיזון בין חיוניותה של הראיה מול האינטרס הציבורי.

חומר הראיות בתיק מבוסס על תיעודן של עסקאות הסם ובעיקר על עדותו של הסוכן.

עיינתי, כאמור, בחומר החסוי והשתדלתי לעשות זאת דרך "עיניו של סניגור". בנוסף, שמעתי הסברים מפורטים וממצים מנציג המודיעין המשטרתי, מר נפתלי קצ'קא, בכל הכרוך בחומר החסוי נשוא העתירה.

לטעמי, אין בתוכנו של חומר זה כדי לסייע בכל דרך שהיא בניהול הגנתו של הנאשם או כדי לפגוע בזכותו למשפט הוגן ולעשיית צדק.

בחנתי גם את דרך הפעלת הסוכן, דרך המסננת שנקבעה בע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(1) 5907 (להלן:"הלכת בלדב"), ואני קובע, על פי חומר החקירה הגלוי והחסוי שהונח לפניי, כי התנאים שנקבעו בהלכת בלדב קוימו ונשמרו בתיק דנן.

במהלך הדיון שהתקיים במעמד צד אחד (פעם במעמד ההגנה בלבד ופעם במעמד התביעה בלבד), התחייבה התביעה לבחון את האפשרות להעביר קטעים מסויימים, בדרך זו או אחרת, מהתדריך שהועבר לסוכן.

לאחר שהחומר התקבל ונמסר לעיוני בלבד (והוחזר למשמרתו הנאמנה של מר קצ'קא), אעיר מעבר לצורך, כי אף התדריך שהועבר לסוכן טרם צאתו לדרכו המפלילה בכל הכרוך ב"הדחת הנאשם" אין בו כדי לסייע להגנת הנאשם.

יוזכר, כי הסוכן הינו עד תביעה מרכזי וגרסתו תבחן, תזוקק ותסונן בחקירה נגדית בעניין זה ובכל עניין שיראה הסניגור לנכון.

לסיכום, טענותיו של הסניגור, עוה"ד גיא שמר, היו בהירות, רהוטות וברורות אולם

אינן מתאימות לתיק דנן ולנסיבותיו, ועל כן לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי הצורך לגלות את החומר החסוי לא רק שהוא אינו עדיף על הצורך שלא לגלותו, אלא שהוא, לעניות דעתי, אינו קיים כלל, ועל כן אני דוחה את העתירה.

המזכירות תמסור את העתקי ההחלטה לצדדים באמצעות הדואר או הפקס.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.