3. במסגרת הדיון בבקשה עלתה טענה מטעמם של הנאשמים כי חלק ניכר מההודעות הוקלטו, אולם ההקלטה לא תומללה.

4. הצדדים התייחסו במהלך הדיון גם לנושא זה.

5. בעבר ניתנו מספר החלטות בתי המשפט בעניין תמלול ההקלטה והתיעוד החזותי.

6. אחזור ואדגיש, כי לטעמי עמדת בתי המשפט כיום היא כי ההודעה מורכבת בעיקרה מהתיעוד החזותי, המשקף באופן מדויק יותר את הנאמר על ידי נותן ההודעה, שעה שפעמים רבות ההודעה הכתובה אינה משקפת באופן מדויק ומלא את שנאמר בעת מתן ההודעה, אך משתקף באופן מלא בתיעוד החזותי ובהקלטה הקולית.

7. בבקשה לעיון חוזר נטען, כי לא התקיים דיון ממשי בסוגיית התמלול, וכי על פי הפסיקה אין חובה על המאשימה לתמלל את הקלטת ההודעות.

8. עוד נטען, כי חובת התיעוד אינה כוללת תמלול, והחובה היא לתמלל אך ורק את הקלטות המוגשות לבית המשפט.

9. המאשימה אינה חולקת על כך שתמליל מהווה כלי עזר לבית המשפט ולצדדים.

10. לטענת המאשימה, הראיה היא התיעוד החזותי ולא התמליל, ובהקשר זה מפנה המאשימה לפסיקה לפיה לעתים ההקלטה מכבידה וכוללת חומרים שאינם רלבנטיים לדיון.

11. המאשימה מדגישה את המשמעות הכספית של תמלול כל הקלטות הכוללות זמן משוער של כ-373 שעות הקלטה.

12. המאשימה סבורה, כי אין כל הצדקה להטיל עליה ועל הקופה הציבורית נטל זה.

13. הנאשם 2 טוען כי יש לדחות בקשה זו לעיון חוזר על הסף, שכן בית המשפט סיים מלאכתו, והדרך להשיג על החלטת בית המשפט הייתה באמצעות הגשת ערר.

14. לגופו של עניין טוען נאשם 2, כי לפני בית המשפט הייתה בקשה מפורטת בכתב מטעם הנאשם 2, והמאשימה הייתה רשאית להגיב ולהגיש פסיקה.

15. הנאשם 2 טוען, כי חובה על המאשימה לתמלל את כל ההודעות שהוקלטו, הואיל וההקלטה היא הראיה, וחובת התמלול חלה על המאשימה.

16. הנאשמת 3 טוענת אף היא, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, ולגופו של עניין טוענת הנאשמת 3 כי על המאשימה להבהיר אילו קלטות היא מוכנה לתמלל ואילו קלטות אינה מוכנה לתמלל. אין מקום ליתן למאשימה את חופש הבחירה בעניין זה, והמבחן לא יכול להיות כך שהמאשימה תתמלל אך ורק את הקלטות אותן תבקש להגיש לבית המשפט. עוד מפנה הנאשמת 3 לכך שהמאשימה, שעה שביצעה את החקירה, בחרה במודע לא לכלול בהודעות הכתובות חלקים רבים מהתיעוד החזותי, תוך ציון הדברים באופן מפורש. מדובר בחוסר איזון בין הצדדים שעה שהמאשימה היא המחליטה אילו דברים ייכללו במסגרת ההודעות שנרשמו.

17. הנאשמת 3 סבורה, כי ההודעה אינה יכולה להחליף את התיעוד החזותי, שהוא זה מהווה את הראיה המלאה ומשקף את הדברים שנאמרו על ידי מוסר ההודעה. לפיכך, אם מקובלת הדעה כי ההקלטה היא הראיה המלאה, הרי גם לדעת המאשימה מקום שתוגש הקלטת, יוגש התמלול. הנאשמת 3 סבורה, כי אין מקום לאפשר למאשימה להטיל את הנטל הכספי של עלות התמלול על כתפי הנאשמים.

18. נאשם 4 טען בתגובתו, כי חובה על המאשימה לתמלל את ההקלטות וכי התמלול הפך להיות מקובל וחלק בלתי נפרד מההקלטות. בעניין זה הפנה נאשם 4 להחלטות שונות שניתנו על ידי בתי המשפט, בהן נקבע כי על המאשימה לתמלל כל הקלטה שתידרש על ידי באי כוח הנאשמים, כאשר נקבע שהתמליל הוא הדרך הנאותה לפיה יוכלו הצדדים לעקוב ולהתייחס לנשמע בהקלטה ובמידת הצורך גם בית המשפט.

19. לאחר שבחנתי את הדברים, אינני סבור כי השיקול הכלכלי יכול לבוא בחשבון. זכותם של כל הנאשמים לקבל את חומר החקירה המלא באופן רהוט ומסודר. אינני מקבל את עמדת המאשימה, לפיה היא זו שתחליט איזה חומר יתומלל, וכי יתמולל אך ורק מה שהמאשימה תחליט שהיא מגישה כראיה לבית המשפט.

20. קבלת עמדתה זו של המאשימה יוצרת חוסר שוויון בין הצדדים, שהרי לנאשמים אין כל שליטה על החלטות המאשימה או על חומר החקירה. לטעמי, המבחן הנכון אותו יש לקבוע הוא מבחן הרלבנטיות, היינו יש לתמלל כל הקלטה או תיעוד שיכול להיות רלבנטי לשני הצדדים, ובפרט ראוי להקפיד על כך שיתומלל כל החומר שיכול לסייע לנאשמים בהגנתם, וכך גם כל חומר חקירה שהמאשימה מתכוונת להגיש לבית המשפט.

21. סבורני, כי שעה שמדובר בחומר חקירה רב היקף, הדרך הראויה היא שעל המאשימה להכין רשימה של כל ההקלטות שיש בידה, תוך ציון מועד ביצוע ההקלטה, מיהו הנחקר, נושא החקירה, מיהו החוקר ומהו הסימון שניתן לאותה הקלטה על ידי החוקרים.

22. יחד עם רשימה זו, יש להעביר לנאשמים את הקלטות באופן מסודר.

23. זכותם המלאה של הנאשמים היא להודיע למאשימה אילו קלטות הם מבקשים לתמלל, שעה שיש להותיר את שיקול הדעת בידי הנאשמים ובאי כוחם בעניין זה, שהרי נקודת המוצא היא כי המאשימה מזמנת לחקירה עדים הקשורים לחשדות הנחקרים ביחס לנאשמים, וכי במידה שמדובר בקלטות או בדברים שנאמרו אשר אינם קשורים לאמור בכתב האישום ואינם יכולים לסייע לנאשמים בהגנתם, לא ידרשו האחרונים תמלול ההקלטות.

24. לטעמי, יש להעדיף בעניין זה את זכותם של הנאשמים להתגונן ולהסתייע בחומר החקירה שנאסף, אף אם הדבר כרוך בעלות כספית ניכרת, על פני החשש שחומר ראיות שעשוי לשמש את הנאשמים בהגנתם לא יעמוד לרשותם.

25. כאן המקום לחזור ולהדגיש, כי התמול הוא חלק בלתי נפרד מהקלטת, שהרי הוא זה שיוגש בסופו של יום לבית המשפט, ובתמלול ניתן לעשות שימוש של קריאת הנאמר בקלטת באופן יסודי ומושכל לצורך בחינת הנאמר בקלטת, ועל כן לא ניתן להפריד באופן מלאכותי בין הקלטת לבין התמלול, ובוודאי שאין זה ראוי להשאיר עניין זה לשיקול דעת המאשימה.

26. עוד ראוי להתייחס לטענת המאשימה, כי לא התקיים דיון בעניין זה. עיון בבקשת הנאשם 2 לעיון בחומר החקירה מלמד, כי כבר אז ביקש נאשם 2 שכל חומרי החקירה יתומללו (ראה, למשל, סעיף 3(א) לבקשה).

27. הצדדים התייחסו לעניין זה גם בעת הדיון עצמו (ראה: עמ' 4, שורות 4-17; עמ' 7, שורות 2-22).

28. ההחלטה ניתנה ביום 2.6.15; לא הוגש על ידי המאשימה ערר. ביום 2.7.15 הוגשה הבקשה לעיון חוזר. יש טעם רב בטענות הנאשמים, כי המאשימה שגתה בכך שהגישה בקשה לעיון חוזר במקום ערר, שהרי התקיים דיון לגופו של עניין גם בנושא התמלול, ובעקבות כך ניתנה החלטת בית המשפט, שהורתה למאשימה לתמלל את כל הקלטות.

29. סופו של דבר, אני מורה כי המאשימה תגיש עד ליום 16/8/15 רשימה שכל כל הקלטות באופן שפורט לעיל.

30. באי כוח הנאשמים יודיעו למאשימה עד ליום 30/8/15 אילו קלטות הם מבקשים שהמאשימה תתמלל, והמאשימה תדאג שהתמלילים המבוקשים יועברו לבאי כוח הנאשמים עד ליום 15/10/15 לעל המאוחר.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.