5. בבקשה ובדיון שלפניי נטען על ידי ב"כ הנאשם 2 כי יש לקבל את העתירה ובתוך כך עמד על הקושי בכך שאינו יכול להתייחס באופן מפורט לראיות שאינן ברשותו. נטען כי המדובר בתעודת חיסיון גורפת וחריגה בהיקפה שחלה על מסה גדולה של מסמכים, בין היתר אמרות עדים שמטבען אמורות להיות גלויות להגנה ואשר עשויות להשליך על עדויות של עדים מרכזיים. נטען כי הצורך לגלות את הראיות נדרש לשם עשיית הצדק, כי צורך זה עדיף על האינטרס לא לגלותן וכי חלק מהראיות אף חיוניות להגנת הנאשמים. בבקשה פורטה רשימה של ראיות שמבוקש להסיר את החיסיון מהן זאת בזיקה לתעודת החיסיון שצורפה לבקשה (סעיף 14 לבקשה).

6. ב"כ הנאשם 1 הצטרף כאמור לבקשה והרחיב בטיעוניו לגבי החומרים הקשורים לעד ראפת בשאראת (להלן: העד; לגביו יפורט בהמשך). נטען כי לעדות העד קיימת חשיבות וכי עדותו היא חלק בלתי נפרד מקו ההגנה.

7. המאשימה ביקשה לדחות את העתירה וציינה כי עד היום לא ניתנה תשובה מפורטת לאישום וכי הנאשמים שמרו על שתיקה ברוב החקירות שלהם במשטרה. המאשימה הדגישה כי מסכת הראיות לא מבוססת רק על זיהוי של עד המדינה. עוד הודגש כי חלק מן החיסיון מתייחס לקטעים מתוך מסמכים שנמסרו להגנה כך שניתן להבין את ההקשר של החיסיון, וכי "ייתכן שחלק מהחומרים מולבנים בחומר אחר בחומר הראיות". אשר לנושא העד, צוין כי בית המשפט נחשף לדברי העד ולסיבה בגינה נוצר פער מסוים בין שתי גרסאותיו. המאשימה ציינה בטיעוניה כי בדיון במעמד צד אחד לא יוצגו מידעים מודיעיניים מאחר והדיון מתקיים בפני אחד מחברי ההרכב, וכן בשל כך שעתירה קודמת לגילוי ראיה נדונה בפני כב' השופט סילמן ועסקה בחלק נכבד מהחומרים המודיעיניים. אין צורך לומר כי בחלק החסוי של הדיון הועלו טענות פרטניות לגבי הראיות שתועדו בפרוטוקול נפרד חסוי.

8. יצוין כי בהליך העיקרי התקיימו מספר ישיבות לשמיעת ראיות ונשמעו עדים רבים ובכללם עד המדינה, אך הנאשמים לא מסרו עד כה תשובה מפורטת לכתב האישום. במהלך הדיון בעתירה ובבקשה טען המבקש כי הוא "לא נכח כלל ועיקר ברכב", כי הרכב שייך לקרוב משפחה של עד המדינה, וכי בין המבקש לבין עד המדינה "סכסוך רציני על רקע אי תמיכה בו במהלך מעצרו ובחשד כי הנאשם 2 יוצא עם אשתו". המבקש אף טען כי לא הכיר את המנוח ולא היה ביניהם כל סכסוך וכי לנאשם 2 אין זיקה לרכב ולאקדח המוזכרים בכתב האישום.

דיון והכרעה

9. סעיף 45(א) לפקודת הראיות מסדיר את החיסיון הנועד לשמירה על אינטרסים ציבוריים חשובים וקובע כלהלן:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי - כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם".

10. השר לביטחון פנים או ממונה על חסיונות לו הואצלה הסמכות לפי סעיף 45(ד) לפקודת הראיות, מוסמך להוציא תעודה חתומה על ידו לפיה מסירת ראיה פלונית עלולה לפגוע באינטרס ציבורי. משעשה כן, חוסה הראיה תחת חיסיון שפועלו בכך שאין אדם חייב למסור את אותה ראיה ובית המשפט לא יקבלה.

11. עם זאת, לבית המשפט סמכות להורות על הסרת החיסיון כולו או חלקו לפי עתירה שתוגש לו. הכללים הנוגעים להסרת החיסיון נדונו בהרחבה בפסיקת בית המשפט העליון ועל כן אין צורך להרחיב (ראו בין היתר: ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3)729 (1984); ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 433 (1997); ע"פ 4765/98 אבו סעדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 832 (1999); ע"פ 3676/14 מדינת ישראל נ' פקיה (21.8.2014)).

12. סעיף 45 לפקודת הראיות קובע שתי נוסחאות - האחת נוגעת למצבים בהם הראיה חיונית להגנת הנאשם, והשנייה במצבים בהם הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית הצדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. מכך עולה כי בבוא בית המשפט לבחון עתירה לגילוי ראיה, יש להבחין בין ראיה "חיונית" לבין ראיה "מועילה". מקום שמדובר בראיה חיונית, על בית המשפט להורות על חשיפתה ללא התחשבות באינטרסים אחרים, והמבחן לבחינה אם ראיה היא חיונית הוא מבחן ה"פוטנציאל המזכה". ואולם, מקום בו הראיה יכולה להועיל לנאשם, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים, תוך התחשבות במכלול חומר הראיות הגלוי ובקו ההגנה של הנאשם (ראו מיני רבים: בש"פ 3921/19 חלף נ' מדינת ישראל (4.7.2019)).

13. על רקע כללים אלו ניגש לבחון את העתירה שלפנינו. אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומרים החסויים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה.

14. אפתח בכך שהראיות שגילוין מבוקש אינן בגדר ראיות חיוניות שכוללות פוטנציאל מזכה, לפיכך הדיון יתמקד בשאלה האם המדובר בראיות מועילות להגנת הנאשמים. עיקר המלאכה הוא באיזון בין האינטרסים הנוגדים - האינטרסים הציבוריים המונחים בבסיס החיסיון אל מול התועלת האפשרית להגנת הנאשמים, תוך התחשבות במכלול חומר הראיות הגלוי. בהקשר לכך נדגיש כי הנאשמים לא נתנו מענה מפורט לאישומים, מלבד הדברים שמסר הנאשם 2 בבקשה ובמהלך הדיון בעתירה.

15. בשלב זה אעבור לדון בעתירה. הדיון יתקיים לפי הסדר המופיע בסעיף 14 לעתירה.

16. מידע לגבי הפער בגרסאות העד. כדי להבין את העתירה בעניין זה, יש להקדים ולציין כי העד החל להעיד בדיון שהתקיים ביום 27.11.2024 בפני ההרכב. בשלב מסוים נשאל העד על ידי ההגנה על פשר הפער בין מה שמסר בהודעה הראשונה במשטרה, שם קפץ ידו במידע, לבין יתר ההודעות שם הוא מסר דברים מפורטים יותר בנוגע למקרה מושא האישום (ראו עמ' 398 ואילך לפרוטוקול), אך העד סירב להשיב על שאלות אלו. נוכח החשש כי מענה לשאלות ההגנה עשוי ליפול תחת חיסיון לפי תעודת החיסיון שהוצאה, נשמעו הסברי העד לגבי סירובו לספק הסבר בפני ההרכב (הדברים נשמעו ללא נוכחות הסנגורים וב"כ המאשימה; דברי העד תועדו בפרוטוקול חסוי). בעקבות דברי העד הוחלט על הפסקת עדותו כדי לתת בידי הסנגורים האפשרות לעתור בבקשה מתאימה.

עיינתי במסמכים שסומנו ב' (לרבות הפרפרזה שהועברה להגנה) וכן במסמכים נוספים שהוצגו על ידי המאשימה במהלך הדיון. נוסף לכך, ביקשתי מהמאשימה להציג מסמכים נוספים שהוצגו לאחר הדיון. כל שאוכל לציין הוא כי המסמכים החסויים הם מסמכים שזמן עריכתם הוא בין החקירה הראשונה לבין יתר החקירות של העד. יצוין גם כי קיים פרוטוקול בית משפט שמתאר את דבריו של העד לגבי הסיבה לפער בין הודעתו הראשונה להודעתו השנייה. לאחר שעיינתי בכל אלה, אני מחליט לדחות את העתירה.

יודגש תחילה כי המידע המבוקש על ידי הסנגורים נופל תחת תעודת החיסיון. לגופה של העתירה נראה כי במכלול הנסיבות ובהינתן חומרי החקירה שהועברו להגנה, האיזון הנדרש בין האינטרסים הציבוריים לבין התועלת האפשרית להגנה, במיוחד תוך התחשבות בחומרי החקירה הגלויים שבידי ההגנה, מוליך למסקנה שיש להעדיף את האינטרסים הציבוריים הגלומים בחיסיון - מכאן שאין לקבל את עתירת הסנגורים.

17. מסמכים המסומנים מא'-מז' בתעודת החיסיון. עיינתי בחומרים המסומנים מא'-מז' ועמדתי על טיבם של המסמכים, אשר ניתן לסווגם כולם תחת קטגוריה אחת. באיזון הנדרש, אינני סבור כי יש להורות על חשיפת מסמכים אלו, שתרומתם להגנת הנאשמים מסופקת מאד. במהלך הדיון הצעתי כי המאשימה תעביר פרפראזה להגנה והיא אכן הסכימה להעביר פרפראזה כי המדובר ב"מסמכים הקשורים למידע המודיעיני".

18. עיינתי במסמכים שסומנו ב'1 ולא שוכנעתי כי האיזון מחייב חשיפת המסמכים לעיני ההגנה. תרומתם של המסמכים להגנת הנאשמים מסופקת מאד ובאיזון עם האינטרסים הציבוריים - אלה האחרונים גוברים.

19. עיינתי במסמך שסומן ג'1, ונראה כי המסמך מתעד פעולות חקירה אשר לא הניבו כל תוצר חקירתי. באשר לפעולת החקירה עצמה, התיעוד לגביה חוסה גם תחת אמצעים ושיטות. הנאשמים לא העלו טענת הגנה שיכולה להצדיק חשיפת הראיה. בהינתן האיזון הנדרש - העתירה נדחית.

20. מסמכים שסומנו ו' - ט' - הרלוונטיות של חלק ממסמכים אלו (בעיקר מסמכים ז-ט) גבוהה, זאת לעומת מסמך ו' שהרלוונטיות שלו פחותה. על כן בחנתי את העתירה בקשר למסמכים ז-ט' בקפידה ואף דרשתי הבהרות ומסמכים נוספים מהמאשימה. נוסחת האיזון לגבי מסמכים אלו צריכה להיות מופעלת בדקדקנות, אך לאחר בחינת הדברים לא מצאתי להיעתר למבוקש. בהגיעי למסקנה זו, נתתי את דעתי לתוכן המסמכים, לאינטרסים הציבורים המשמעותיים שניצבים, וכן - וכאן הדגש - לתוכן אותן ראיות אל מול חומרי החקירה הגלויים שהועברו לסנגורים. אשר למסמך ו' - המאשימה הסכימה להעביר להגנה פרפראזה לפיה מדובר ב"נספח פרטי הגנה להסכם עם המדינה". מעבר לכך, העתירה בנוגע למסמכים אלו נדחית.

21. מזכר מיום 26.12.2021 שנערך על ידי שגיב גאולה - מדובר במסמך שחלקים ממנו הושחרו. עיינתי במזכר השלם כולל הקטעים החסויים ולא מצאתי בקטעים החסויים כדי לסייע להגנת הנאשמים, באופן שהאיזון מחייב גילוים. יצוין כי הקטעים המושחרים מתייחסים לחסיון בדבר שיטות ואמצעים.

22. חומר החקירה המסומן ב' - עיינתי במסמך היחיד שסומן ב' וכן עיינתי בפרפרזה לנספח, אינני סבור כי מעבר לפרפרזה יש להעביר להגנה את מסמך ב' או חלקים נוספים ממנו מאחר ובאיזון הראוי יש להעדיף את האינטרסים המונחים בבסיס החיסיון.

23. חומר חקירה המסומן ג' - עיינתי במסמך וכן בפרפרזה שהועברה להגנה ואינני סבור כי יש להיעתר למבוקש. יצוין כי המסמך מתעד פעולת חקירה מסוימת שבוצעה אך לא הניבה תוצר ראייתי כלשהו, מכאן הגם שהראיה עשויה להיות רלוונטית, הרלוונטיות שלה מסופקת לאור קו ההגנה ובהיעדר כל טענה ממוקדת בהקשר לתוכן הראיה.

24. מסמך "פרטי אירוע" (סע' 14ט לבקשה) - מדובר במסמך שנחסה מטעמי שיטות ואמצעים, למעשה המדובר במסמך שהוא גלוי רובו ככולו למעט קטע מצומצם מאד שהושחר. עיינתי במסמך ובקטע שהוחסה ואיני רואה לקבל את הבקשה.

25. מסמכים ע/1 עד ע/10 - יובהר כי אין המדובר בתיעוד של תוצרים של פעולות חקירה אלא בתיעוד של עצם פעולות חקירה שבוצעו אשר הוחסו בשל החשש מחשיפת שיטות ואמצעים ומכאן הרלוונטיות שלהם מועטה.

26. סעיף 14יא לבקשה, המזכר מיום 18.10.2024 שנערך על ידי סאמר ספורי - מדובר בקטע מתוך מסמך שנחסה בשל החשש לחשיפת אמצעים ושיטות. אינני סבור כי ניתן לחשוף את המסמך. לגבי חומר החקירה מיומן עמדה מיום 22.11.2021 - המדובר בתיעוד של שיחה בין מדובב לבין עד המדינה. עיינתי בקטעים החסויים וכן במסמך בכללותו וניתן לומר כי הקטעים החסויים נופלים תחת חיסיון שנועד להגן על שיטות ואמצעים. מכל מקום, אותם קטעים (מועטים מאד) שהוחסו לא משליכים על יתר חלקי הראיה, שכאמור גלויה במלואה להגנה.

27. סעיף 14יב לבקשה, האזנות הסתר בתיק הס"ת 19849-11-21 - המאשימה הבהירה כי אין המדובר בחומרים שנופלים תחת חיסיון אלא בחומרים שלאחר מיון תוצרי האזנות הסתר הוחלט שאינם רלוונטיים ולכן הועברו רק תקצירים, כלומר טענת המאשימה היא כי פעלה בהתאם למתווה שנקבע בפסיקה (ראו בין היתר: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, פ"ד ס(2) 446 (2005)). מכל מקום, בהינתן כך הרי אין המדובר בגילוי ראיה חסויה, אלא בבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שאין מקומה להידון כאן ובוודאי לא באופן בו הועלתה על ידי הסנגורים.

28. סעיף 14יג' לבקשה - המדובר במסמכים שהועברו להגנה למעט מקטעים מסוימים שמתייחסים לשרשרת פעולות חקירה. החיסיון הוא מטעמים של הגנה על שיטות ואמצעים ובאיזון הנדרש - יש לדחות את הבקשה.

29. לסיום בחנתי את הראיות החסויות גם בזיקה לטענת ההגנה כי מהחומר הגלוי עולה כי היו מעורבים מספר חשודים מרכזיים נוספים וכי למנוח היו "סכסוכים רציניים" (סעיפים 7 ו- 9 לעתירה וטענות ב"כ הנאשם 2 בדיון), ובפרט בחנתי את הנטען לגבי האדם שצוין בסעיף 10 לבקשה (שאף העיד במשפט), אך לא מצאתי בחומר שהוצג לפניי ראיות שהן מועילות להגנת הנאשם לא כל שכן חיוניות.

30. בכפוף לאמור בסעיפים 17 ו- 20 להחלטה, העתירה נדחית.

31. הפרוטוקול החסוי וכן החומרים החסויים שנמסרו לעיוני יישמרו בכספת בית המשפט במעטפה סגורה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ה, 26 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.