4. בדיון שהתקיים ביום 27.5.25 נוכח הערות שהשמיע בית המשפט בדבר הרלבנטיות של אותו אדם המכונה "נמרוד" ובהיעדר טענות ביחס לקבילות ההקלטה, בשלב דיוני זה, חזרה בה ב"כ המבקש מהבקשה ביחס לחלק זה (מפנה לפרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 25-32 וכן, עמ' 4 ש' 32).

5. ביחס לסוגיית קבלת התרשומת אודות נימוקי סגירת התיק -

המאשימה טענה - כי מדובר בתרשומת פנימית. תרשומת שכזו אינה עוברת בין סניגורים. המשיבה שבה וחזרה כי עילת הסגירה הייתה חוסר ראיות. המתלוננת הגישה ערר על סגירת התיק וצירפה באותו מועד את ההקלטה שהייתה ברשותה ובה נשמע המבקש, כך על פי הטענה, מאיים על המתלוננת. בנסיבות אלה, התקבלה החלטה לקבל את הערר ולפתוח את התיק מחדש.

ב"כ המבקש טענה כי אם צירוף ההקלטה הוא הגורם לפתיחת התיק מחדש כיצד זה שכתב האישום מכיל אישומים אחרים ונוספים כמפורט בסעיפים 2 ו- 3 לכתב האישום. לדידה, כתב האישום מכיל תלונה על עוד איומים לא רק כאלה שמופיעים בהקלטה.

6. בדיון שהתקיים ביום 27/5/25 ביקשה ההגנה שהות להגיש פסיקה והרשות נתנה. בתאריך 10/6/25 הוגשה הודעה משלימה מטעם ההגנה וביום 18/6/25 הוגשה תגובת המשיבה.

7. בתאריך 18/6/25 נתנה החלטה כי התרשומת מושא הבקשה תובא לעיון ביהמ"ש בטרם החלטה. בתאריך 22.6.25 התייצב נציג מטעם התביעה אך לא היה בידו להציג את התרשומת הרלבנטית. נקבע דיון ליום 2.7.25 לצורך הצגת התרשומת. היום, 2.7.25 הוצגה התרשומת.

דיון והכרעה:

8. תרשומת אודות נימוקי סגירת תיק היא בבחינת תרשומת פנימית. בהקשר זה נקבע לא אחת כי זכות העיון בחומרי החקירה אינה כוללת זכות לעיין בתרשומות פנימיות אשר בעניינן קיימת הגנה שתכליתה לאפשר שיח כן, פתוח וחופשי של אנשי הרשות המנהלית ללא מורא וחשש כי השיח ביניהם עלול להיחשף.

9. עוד נקבע בהקשר זה, כי נימוקים להעמדה לדין או לשינוי עמדה קודמת, מקומם לאחר שכבר הסתיים הטיפול בתיק ע"י גורמי החקירה והם נעשים ע"י גורמים חיצוניים לגורמי החקירה וללא קשר לטיפול החקירתי (ראו בבש"פ 5580/23 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו החלטה מיום 26.7.23).

10. מצאתי להעיר כי המשיבה בתגובתה התייחסה והפנתה לפסיקה בדבר העברת חומרי חקירה מתיקים סגורים (ראה סעיף 2 לתגובתה מיום 18/6/25) ברם אין לכך רלבנטיות למקרה דנן שכן, בענייננו, אין המדובר בתיק סגור משום שתיק החקירה נפתח מחדש והוא מושא כתב האישום בבקשה דנן. הבקשה של ההגנה מתרכזת אפוא בקבלת תרשומת אודות נימוקי סגירת התיק עובר לפתיחתו מחדש.

11. בבש"פ 7185/08 מזעל נ' מדינת ישראל (החלטה פורסמה בנבו 8.9.2008) חזרה ונשנתה הקביעה ביחס לתרשומות פנימיות :

"שונה הדבר ביחס לפעולות עיבוד וריכוז של נתוני החקירה, או התכתבויות פנימיות שאינן מהוות חומר חקירה (בש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.9.06), פסקה 17; ענין אבו שחאדה, שם, בפסקה 8). הוא הדין בפעולות חקירה שתוכננו ולא יצאו אל הפועל, אשר אינן מהוות חומר חקירה (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פד"י מה(3) 630 (1991); ענין אבו שחאדה, שם, בפסקה 8). חומר זה בדרך כלל אינו בעל רלבנטיות לאישום, ואינו דרוש להגנת הנאשם. מנגד, הצגתו עלולה לפגוע פגיעה משמעותית במערכות החקירה המשטרתית, ולפגום ביעילות שיטות הפעולה לגילוי עבריינים".

12. עם זאת, אני מקבלת את האפשרות כי ייתכנו מקרים, חריגים, בהם התרשומת הפנימית תכיל מידע הרלבנטי להגנת הנאשם. בעבע"ח 14189-12-18 שפירא ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, החלטה מיום 11/12/2018) נקבע כהאי לישנא:

"באותה החלטה מצוטט בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2006) ובג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נד(6) 49, 63, אשר מזכירים את ספרו של קדמי, על סדר הדין בפלילים, כרך ב, עמ' 628, ובו נכתבו המילים הבאות: "הסיווג של מסמך כמסמך פנימי אינו תמיד קל, והוא מחייב הפעלת שיקול דעת בהתאם למבחן אם יש בו מידע מהותי הנוגע לאישום אשר קיומו עשוי לתרום להגנתו של הנאשם, והוא חשוב לצורך ניהול משפט הוגן... עולה אפוא ככלל, כי התכתבויות פנימיות אינן חומר חקירה אלא אם כן הן כוללות מידע מהותי לחקירה או לכתב האישום" (הקווים וההדגשות במקור)". (ראו גם הקביעה בבש"פ 5580/23 פלוני הנ"ל ביחס לכך שככלל תרשומת פנימית איננה בבחינת חומר חקירה ויתכנו מקרים בהם תימצא רלבנטיות שתוביל להחרגה מהכלל).

13. בבש"פ 1378/20 זגורי ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, החלטה מיום 7/4/20) נקבע כי ביחס לתרשומת פנימית, הנטל מוטל לפתחו של הנאשם להוכיח זיקת גומלין בין החומר המבוקש לחומר החקירה שנאסף באופן שעשוי לסייע להגנת הנאשם.

"מטעמים אלו, תרשומות פנימיות וזכרוני דברים של המשטרה ושל התביעה שאינם מתעדים חומר עובדתי שנאסף או שהופק על ידיהן לא ייחשבו, ברגיל, ל"חומר החקירה" לעניינו של סעיף 74 לחסד"פ; והנאשם לא יהא אפוא זכאי לקבלם במסגרת הגילוי שקודם לפרשת ההוכחות. הוא הדין לגבי מסמכים וחומרים אחרים אשר מצויים בתיקי חקירה, או במקומות אחרים שלמדינה גישה אליהם, אשר לא היוו בסיס להגשת כתב האישום נגד הנאשם (ראו החלטת השופט י' עמית בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, פ"ד סו(3) 448 (2014) (להלן: עניין שיינר);החלטתי בבש"פ 1673/19 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](‏12.3.2019) (להלן:בש"פ 1673/19);וכן בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005) (להלן:בג"ץ 9264/04)).ככל שהחומרים הללו כוללים מסמכים ספציפיים אשר עשויים להועיל לנאשם בהגנתו, על הנאשם לדרוש את הצגתם מכוחו של סעיף 108 לחסד"פ (ראו עניין שיינר בפסקאות 21-20, 45;בש"פ 1673/19 [פורסם בנבו]בפסקה 12; וכן בג"ץ 9264/04 [פורסם בנבו]בפסקאות 10 ו-15).נאשם שסבור כי מקרהו הוא אחד מאותם המקרים המיוחדים אשר מצדיקים את הכללת החומר החיצוני המבוקש בגדרו של "חומר החקירה", כמשמעו בסעיף 74 לחסד"פ,יידרש להוכיח את קיומה של הסינרגיה, או זיקת הגומלין המיוחדת, שבין החומר החיצוני לחומר העובדתי אשר נאסף בעניינו."(ההדגשה אינה במקור- מ.ע.כ).

14. ומהתם להכא. במקרה דנן, לא עלה בטיעוני באת כח המבקש לבסס רלבנטיות של התרשומת בדבר סגירת התיק להגנת המבקש וכל שהצביעה כדבר רלבנטי אפשרי הוא בחינת הסיבה לאי ביצוע עימות בין הנאשם למתלוננת וכן, הערכת מהימנות של קצין חקירות כזה או אחר ביחס למתלוננת. בהקשר זה הוסבר בהרחבה במהלך הדיון כי עניין מהימנות תלונת המתלוננת הוא סוגיה שנתונה לפתחו של בית המשפט שידון בהליך ואין רלבנטיות מה חשב ו/או העריך גורם כזה או אחר ביחס למתלוננת. ועוד, לא עלתה טענה קונקרטית כלשהיא ביחס לסוגיה זו. נציין כי בסוגיית מהימנות עד מרכזי, נקבע בפסיקה כהאי לישנא:

"כפי שכבר הוסבר, חומר אשר נוגע "למהימנות של עד מרכזי", שסעיף 74(א)(2)לחסד"פ מחייב לגלותו לנאשם, הוא חומר אשר עשוי לסייע להגנה לבסס טענה קונקרטית שבאה לערער את מהימנות עדותו של העד. טענה כזאת לא נשמעה לפניי. במקומה, נכתבו ונשמעו היפותזות שונות בנוגע לשיחותיו של מ.א. עם אנשי המשטרה ופרקליטי המדינה.". (ההדגשה אינה במקור- מ.ע.כ). (ראו בש"פ זגורי הנ"ל, סעיף 97 להחלטת כב' הש' שטיין)

15. ביחס לטענה לפיה לא נערך עימות בין המתלוננת לנאשם הרי שזו סוגיה לבירור אל מול גורמי החקירה במסגרת ניהול ההליך כאמור ואינה קשורה לתרשומת הפנימית המדוברת. הוא הדין גם ביחס לטענה כי הדברים שצוטטו מההקלטה הוצאו מהקשרם (סעיף 11 להודעה המשלימה מטעם ההגנה). במובן זה הבקשה היא בבחינת "מסע דייג". (ראה בש"פ זגורי הנ"ל סעיף 17 להחלטה).

16. הסמכות להחליט האם להגיש כתב אישום או להורות על סגירת תיק חקירה או פתיחה מחדש של תיק חקירה נתונה בידי המשיבה. תקיפת החלטה כאמור איננה במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ אלא, במסגרת ההליך העיקרי (הגשת בקשה לפי סעיף 149 לחסד"פ) או בדרך של עתירה מנהלית (ככל שמדובר בהסגה על התנהלות רשויות האכיפה).

17. לגוף העניין, המשיבה מסרה תשובה גלויה ומפורטת ובה מסרה את עילת הסגירה (חוסר ראיות) ואת ניתוח הראיות והנימוקים שהובילו לסגירת התיק לכתחילה. כן ציינה את ההתרחשות שבאה לאחר סגירת התיק קרי, הגשת הערר שלווה בהגשת קלטת. המשיבה ציינה כי התנהלות זו הובילה לשינוי ההחלטה בדבר פתיחת תיק החקירה מחדש. משכך הם פני הדברים ההגנה קיבלה את המידע שביקשה. (תשובת המשיבה נתנה בכתב - מפנה לתגובת המשיבה מיום 27/4/25 סעיף 4, וכן לדברי המשיבה בפרוטוקול הדיון עמ' 4). במובן זה, בקשת המבקש מוצתה.

18. עוד בהקשר זה מצאתי לציין כי המשיבה לא טענה כי לא צריך למסור את המידע שהתבקש בבקשה אלא איפכא מסתברא, מסרה את תוכן המידע המבוקש במסגרת מענה לבקשה בכתב ואף בדיון שהתקיים בפניי באופן מפורט. העיון אפוא מתבקש על מנת לבדוק מהימנות המשיבה בתשובתה. אין זו המסגרת המתאימה לכך ומעבר לכך, קיימת חזקת תקינות המנהל ולפיה כאשר תובע/פרקליט מצהיר הצהרה חזקה כי הצהרתו אמת. (מפנה לבש"פ זגורי הנ"ל, סעיפים 55-56 להחלטה דשם מפרט כב' שה' אלרון את האשראי העצום שניתן לפרקליטי ותובעי המדינה והאמון שניתן בהם במסגרת תפקידם כ-officer of court).

19. בתאריך 2.7.25 עיינתי בתרשומת מיום 3.3.24 ואין בה דבר להגנת הנאשם.

20. ב"כ המבקש העלתה טענה נוספת ולפיה מאחר וכתב האישום מכיל אישומים נוספים מעבר לאלה שמקבלים ביטוי בקלטת הרי שאין זה סביר שהקלטת היא הסיבה לפתיחת התיק מחדש. אין בידי לקבל את הטענה. העובדה כי הוחלט לפתוח מחדש את תיק החקירה אין משמעה לאפשר הגשת כתב אישום על החלק העובדתי המבוסס על ההקלטה המדוברת בלבד. מרגע שהוחלט לפתוח את תיק החקירה כלל התלונה רלבנטית ויחידת התביעה הרלבנטית (פרקליטות/תביעות) מקיימת הליך של שקלא וטריא מחדש של כלל הראיות בתיק וקובעת באילו אישומים היא סבורה שקיים פוטנציאל ראייתי לכאורי להרשעה ועל בסיס זה מתקבלת החלטה על הגשת כתב האישום ובאילו אישומים.

במקרה דנן, מטיעוני הצדדים עולה כי הודעת המתלוננת ביחס לעבירות עליהן דיווחה קיבלה אינדיקציה חיצונית בדמות ראיה עצמאית ונפרדת מהודעת המתלוננת. במצב זה, מבחינת המשיבה, חל שינוי במצב הראייתי בתיק החקירה ככזה שמצדיק שינוי ההחלטה על סגירת התיק והגשת כתב אישום. ההחלטה הייתה להגיש את כלל האישומים מושא התלונה. השאלה האם קיימת תשתית ראייתית להוכחת כלל האישומים מעבר לכל ספק סביר תתברר כאמור בהליך העיקרי בפני המותב הדן בהליך.

21. סוף דבר - משניתנו למבקש עילת סגירת התיק, נימוקי סגירת התיק ותשובה ביחס לנסיבות שבעטיין התקבלה החלטה על פתיחת התיק מחדש, הבקשה מוצתה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ה, 01 יולי 2025, בהעדר הצדדים.