4. טענת המבקש היא, כי בעת דיון ההוכחות, ובהנחה שהשוטר יכחיש את הטענה כי נהג באלימות באירוע, הרי שהעתק מן המרשם הפלילי של השוטר יסייע בחקירתו הנגדית בקשר למהימנותו - הן במקרה שבו קיימים תיקים קודמים בגין התנהגות אלימה והן אם קיימים תיקים קודמים בגין עניינים אחרים הקשורים בשיבוש הליכי משפט או עבירות אחרות המצביעות על חוסר יושר.

5. לטענת המבקש, פסיקת בית המשפט העליון בעניין תומכת בעמדתו ובעיקר בפרשות יחזקאלי, בניזרי ושימלשווילי.

עמדת המדינה

6. המדינה מתנגדת לבקשה. עמדת המדינה היא, הבקשה נעדרת בסיס עובדתי בעיקר לאור העובדה עליה אין מחלוקת, כי תיק המח"ש נגנז ובהיעדר טענה של המבקש בחומר החקירה, כי השוטר תקף אותו. לאור זאת, אין מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט למתן זכות עיון ברישום פלילי של עד והדברים נכונים ביתר שאת ביחס למרשם שעניינו מידע שאיננו הרשעות קודמות.

7. לאור טענת המדינה, כי מדובר במקרה זה ב"מסע דיג" אסור, התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה מבלי לעיין במרשם. לחלופין, נתבקש בית המשפט לקבוע, כי על בקשת המבקש להיות מוגשת על פי סעיף 108 לחסד"פ, במהלך ההליך העיקרי, אם הדבר יהיה נחוץ אגב חקירתו הנגדית של השוטר. לעניין זה הפנתה המדינה לבש"פ 600-15 הירשמן ולהחלטות קודמות של מותב זה.

הדיון במעמד הצדדים

8. נוכח מועד ההוכחות הקרוב ועל מנת שלא לעכב עוד יותר את בירור העניין, שתחילתו, כאמור, באירוע מיוני 2012, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 23.5.16. יצויין, כי ביום 18.5.16 ניתנה החלטה ולפיה המבקש יגיש תשובתו בכתב לעמדתה המשפטית של המדינה נוכח עובדות המקרה עד יום 22.5.16. תשובה כזו לא הוגשה.

9. במעמד הדיון חזר המבקש, באמצעות בא-כוחו, על הטענה כי הגנת המבקש בתיק העיקרי מבוססת על טענה לאלימות מצדו של השוטר. עמדת המבקש, כפי שנמסרה גם בפרוטוקול הדיון בתיק העיקרי מיום 12.1.16 היא, כי בעת חקירתו במשטרה לא העלה טענות אלה עקב פעולות שכנוע ארוכות כלפיו על ידי אנשי משטרה בתחנת המשטרה (יצוין, כי באותו דיון נתבקש גם המרשם המשמעתי של העד והמבקש הונחה להגיש בקשה מסודרת שהוגשה, כאמור, ביום 4.4.16).

10.המדינה הדגישה, כי בהתאם לנהלי המשטרה, בטרם הגשת כתב האישום הועבר התיק למח"ש. ביום 19.12.13 נתקבלה הודעת מח"ש כי התיק נגנז ללא טיפול נוסף בשל זניחת התלונה. לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המבקש, כי לא הוגש ערר על החלטת הגניזה של תיק המח"ש. ב"כ המבקש טען, כי קיימים מסלולים מקבילים לבירור טענות לאלימות מצד שוטרים - באמצעות חקירת מח"ש, או בשלב ההוכחות בתיק העיקרי בדרך של חקירת השוטרים.

11.ב"כ המבקש חידד טענתו המשפטית ולפיה, מקום בו קיימת טענה לאלימות מצד שוטרים וקיים רישום רלוונטי, קמה לנאשם זכות לעיין במרשם. ב"כ המבקש עמד על כך, כי חובה על בית המשפט בכל מקרה לעיין במרשם המבוקש.

דיון והכרעה

12.דין הבקשה להידחות.

13.מן הבחינה העובדתית, אינני סבורה כי המבקש עמד בנטל המינימאלי להראות, כי המרשם הפלילי בעניינו של השוטר אכן רלוונטי בעניינו וכי נכון במקרה זה לפגוע באינטרסים המוגנים בהתאם לחוק המרשם הפלילי ובזכות השוטר לפרטיות.

14.בתיק החקירה אין מצויה גרסה עובדתית כלשהי מצדו של המבקש כלפי השוטר. ב"כ המבקש טוען, כי המבקש "ויתר" על טענות אלה לאחר מעשי שכנוע מצד השוטרים בתחנה ומסתמך בעניין זה על הודעתה של נאשמת 2. גם לטענה זו אין בסיס כלשהו בחומר הראיות. נהפוך הוא. בתיק תיעוד לכך שהמבקש התנצל בפני השוטר, בהודעתו נרשמו התבטאויות שיש בהן, לכל הפחות, ראשית הודאה ובחומר הראיות מסמכים נוספים שאינם מפיו של השוטר האמור התומכים בטענות המאשימה בכתב האישום.

15.מכל מקום, לא הוצג בפניי כי המבקש התייצב אי פעם במח"ש ומסר גרסה עובדתית לאלימות השוטר - בין אם לפני הגשת כתב האישום ובין אם בשנים שחלפו מאז. תיק המח"ש הרשום על שם נאשמת 2 נגנז בנימוק של זניחת התלונה, ולא נטען בפניי אחרת. ממילא לא הוצגו מסמכים אחרים בעניין. דומה, כי בטרם ייטען כי מוצדק לפגוע באינטרסים מוגנים הקבועים בחקירה ובזכויותיו המוגנות של עובד הציבור, על המבקש להראות כי עשה ולו פעולות בסיסיות המקימות לו זכות זו - קרי, מסירת גרסה עובדתית במקום המתאים לכך - בחקירה, ואם לא כן - במח"ש עובר להגשת האישום, ואם לא כן - במח"ש לאחר הגשת כתב אישום, ואם לא כן - בהגשת ערר על החלטת הגניזה במח"ש, ואם לא כן - לכל הפחות בעדותו הסדורה במהלך התיק העיקרי שלאחריה, אם בית המשפט יסבור כי קיימת הצדקה לכך, יוכל להגדיל לעשות ולהגיש בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ ואף להורות לשוטר לחזור ולעמוד על דוכן העדים.

16.על כן זאת, יש להוסיף ולציין, כי בעניינה של נאשמת 2, לא הוגשה כל בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ ואף שהיא היחידה שמסרה הודעה הכוללת גם טענות כלפי השוטר, לא סברה כי המרשם המבוקש רלוונטי להגנתה.

17.בהיעדר בסיס עובדתי - ולו בגרסה מפורטת וברורה מצד המבקש - אין מתקיים במקרה זה המבחן שנקבע בפסיקה המצדיק כי בית המשפט יכריע לזכות עיון במסמכים המבוקשים ולחובת האינטרסים המוגנים שמנגד. . השוו לעניין זה: בש"פ 600-15 הירשמן ובש"פ 8252-13 שיינר (הכולל גם התייחסות לעיתוי ולשיהוי שבהעלאת הטענות כנימוק נוסף המצדיק דחיית הבקשה).

18.הנימוקים שלעיל נכונים ביתר שאת מקום בו מתבקש עיון לא רק בהרשעות קודמות של עד, אלא גם במרשם תיקים סגורים ופתוחים ובמרשם משמעתי אך נוכח האמור לעיל, אין נדרש פירוט יתר בשאלה זו וראו גם החלטתי הקודמת במסגרת בע"ח 15799-01-16 ארליך והפסיקה המפורטת שם.

19.די בכל האמור לעיל על מנת להצדיק דחיית הבקשה. ואולם, לפנים משורת הדין - אך ורק מן הסיבה, כי ענייננו בפרשה שתחילתה ביוני 2012, ושכתב האישום בגינה תלוי ועומד כבר זמן כה רב ומועד ההוכחות קבוע ליום 29.5.16 ועל מנת לחסוך כל טענה עתידית בעניין - עיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני על ידי המדינה ולא מצאתי בהם ולו קצה חוט שעשוי לסייע למבקש בהגנתו גם לגופו של עניין.

20.אשר על כן - הבקשה נדחית. תיק החקירה מוחזר למדינה באמצעות המזכירות.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ו, 25 מאי 2016, בהעדר הצדדים.