כמו כן , טענה כי המשיבה ישנה על זכויותיה ולכן נפל פגם בהתנהלותה המעקר דרישותיה.

דיון והכרעה

כפי שצוין בתגובת המשיבה על פי עפ"א (מחוזי ת"א) מור נ' עת"א , תקנה 44 לתקנות סד"פ , יוצרת חזקת מסירה בעבירות מהסוג שמיוחס למבקשת , לפיה רואים את ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין , בלא חתימה על אישור המסירה, כאשר השולח הוכיח כי אכן ההודעות נשלחו בדואר רשום לנמען לרבות ע"י הצגת אישור של רשות הדואר על קבלת דבר הדואר למשלוח.

המשיבה הבהירה כי בהתאם לסעיף 57ג לפקודת הראיות , מאחר ודבר הדואר (הודעות תשלום הקנס) נשאו את כתובתה של המבקשת ושולם לדואר בעד משלוחן , הרי "רואים את ההמצאה כמבוצעת".

ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נגד כרם קבע בימ"ש העליון כי מסירה של דו"ח חניה שהתבצעה בדואר רשום , כפי שקובע החוק, הינה מספקת לצורכי גביה מנהליים.

על פי פסק הדין , ניתן לסתור החזקה ולהוכיח כי ארעה תקלה כלשהיא שגרמה כך שהנמען לא קיבל ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו , ואולם זהו המצב החריג ויוצא הדופן.

המבקשת לא ניסתה לסתור החזקה , ואף לא טענה שלא התגוררה בכתובת אליה נשלחה ההודעה בזמנים הנוגעים לעניין.

כאמור לעיל , לכל אלה יש להוסיף שהמשיבה שלחה שני דוחו"ת בזמנים שונים וההסתברות ששניהם לא נמסרו ע"י דואר ישראל אינה גבוהה בלשון המעטה.

בנוסף לאי סתירת חזקת המצאת הדוחו"ת , גם לעניין סיכויי הזיכוי , ככל שתבוטל ההרשעה , המבקשת אף לא טענה שלא שכרה מכונית מ"אלדן" בזמנים הנוגעים לעניין , אלא טענה בסתמיות שלא ביצעה העברה.

אשר על כן , אני דוחה הבקשה.

לעניין חיוב בהוצאות , מכיוון שהדוחו"ת מסוף שנות התשעים והמשיבה לא נתנה הסבר לאכיפתם דווקא השנה, גם אם התיישנות הענישה אינה בסמכותי , הנני מביא זאת בחשבון לעניין הוצאות הבקשה ולכן לא משית על המבקשת הוצאות.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.