4. לחלופין, ממכתבו של המבקש מיום 30.10.07 אל המשיב 2, ניתן להבין כי בסמוך למועד זה הומצא למבקש פסק הדין ומשכך שומה היה על המבקש, כמתבקש מסעיף 130(ח) לחסד"פ לעתור לביטולו - בתוך 30 יום.

5. על יסוד האמור לעיל אין ספק כי המבקש פעל בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר בהגשת בקשתו להישפט רק בשנת 2017.

6. מעבר לדרוש אוסיף כי בית משפט זה אומנם מוסמך לדון בטענות המבקש באשר לעצם הרשעתו וכן סכום הקנס שהושת עליו אך כל טענה באשר להתיישנות העונש חורגת מתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה ומשכך אינני רואה לשעות לטענת המבקש בסעיף 52 לתצהירו לעניין התיישנות העונש.

7. עם זאת, אין להקל ראש בטענות המבקש באשר לשיהוי הלא זניח שבו החלו המשיבים לנקוט נגדו הליכי גביה כמפורט בסעיף 40 לתצהיר המבקש.

אוסיף כי ריבוי מכתבי הדרישה שהופנו למבקש על ידי המשיב 2 (כנטען בסעיף 21 לתגובת המשיבים) מלמד על פניו כי לא היתה לכאורה כל מניעה לגבי המשיבים - לנקוט נגד המבקש הליכי גבייה עוד בשנת 2000 שאז תוספת ריבית הפיגורים שנצברו על סכום הקנס המקורי היו נמוכות יותר.

8. אוסיף כי לא הובא בפניי כל פירוט באשר לרכיב ההוצאות בסך 1,111.35 ₪, שכלול בפירוט החיובים ששיגרו המשיבים למבקש (נספח ב' לתצהיר המבקש).

9. על יסוד כל המקובץ עד כאן אני מורה כדלקמן:

9.1 בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת רשאים המשיבים לגבות מן המבקש את הסך של 300 ₪ בלבד.

9.2 אני מורה למשיבים להמציא לבית המשפט ולמבקש עד ליום 30.8.2017 פירוט ותעוד של סכום ההוצאות שנצבר לחובתו בסך של 1,111.35 ₪.

המבקש יהיה רשאי להגיב על הפירוט האמור וזאת בלבד - בתוך 15 יום

מיום קבלתו.

התיק יובא בפניי ביום 20.9.2017.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ז, 10 יולי 2017, בהעדר הצדדים.