החלטה

המבקשת הגישה בקשה שהוכתרה בשם "בקשה לביטול כל ההליכים". בסעד נתבקש ביטול כאמור, בקשר לדוחות חניה מסויימים, שנטען כי לא ידעה אודותם.

בתגובה נטען בין היתר כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר וכן כי הודעות הקנס נשלחו במועד החוקי הקבוע לכך, בדואר רשום.

בתשובת המבקשת נטען בין היתר כי נוכח ההלכה הידועה לפיה אם חלפו למעלה משלוש שנים מהליך הגביה האחרון, הקנסות מתיישנים (דבר שנטען כי אירע בענייננו), יש להורות על הפסקת הגביה.

דומה כי המבקשת מערבבת מין בשאינו מינו. בית משפט פלילי אינו מוסמך לדון בשאלת התיישנות קנס שנגזר על ידו, והסמכות לכך שמורה לבית משפט אזרחי (ע"פ 3482/99 פסי נד מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715, 719).

ממילא אין בכוונתי לדון בטענות המבקשת לענין אי גביה והתיישנות הקנס.

אשר לטענה כי המבקשת לא קיבלה את הדוחות בסמוך להינתנם, טענה שמשמעותה התיישנות העבירה: הבקשה הוגשה ללא תצהיר כנדרש וללא תמצית רישום ממירשם האוכלוסין, לעת הרלבנטית, שתסייע ללמוד האם המשלוח היה לכתובת ה"נכונה".

יחד עם זאת, גם המשיבה כשלה בכך שלא צירפה אישור משלוח דואר רשום כנדרש, אלא טבלת רישום פנימי שלה (כך המסמך נחזה), שאינה מוכיחה את המשלוח במשרד הדואר.

בנסיבות אלה, הבקשה במתכונתה נמחקת. שמורה למבקשת הזכות להגיש בקשה מתוקנת אם תמצא לנכון, אם כי ראוי שהצדדים יבואו בדברים על מנת להגיע הסכמות שייתרו המשך בירור המחלוקת.