3. המשיבה התנגדה לבקשה מאחר שחלפו המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להישפט. ביום 3.6.19 נשלחה הודעת תשלום קנס בדואר רשום אל מר רונאל יפרח, שהינו הבעלים הרשום של הרכב בגינו נרשם הדוח. מכח תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, מתקיימת חזקה המסירה. הקנס הפך חלוט והועבר להליכי גביה. על פי החוק הבעלים הרשום של הרכב מוחזק כאחראי לביצוע העבירה, וזה מצידו לא טען, כי אדם אחר נהג ברכב. משבקשה כאמור לא הוגשה על ידי בעל הרכב מנוע המבקש מהגשת הבקשה.

4. ביום 28.2.20 הוריתי, כי על המבקש להבהיר את סוגיית קבלת דבר הדואר הרשום ומדוע לא הוגשה בקשה להסבת הדוח במועד וכן לצרף תצהיר שלו ושל מר איפרח רונאל.

ביום 17.3.20 עדכן המבקש, כי דבר הדואר נשלח לכתובת בן גוריון 9 ברחובות כאשר כתובתו שלו היא בבן גוריון 35 ברחובות ולכן דבר הדואר לא הגיע ליעדו.

בנסיבות אלה, הבהרתי עוד באותו היום, כי המבקש לא התייחס ליתר האמור בהחלטה מיום 28.2.20 וכי ראוי בנסיבות העניין לצרף תצהיר של מר איפרח רונאל.

ביום 5.5.20 הסביר מבקש, כי האיחור בהגשת הבקשה נבע ממשלוח הדואר לכתובת לא נכונה. הוא הגיש את הבקשה ברגע שנודע לו על הדוח. רונאל איפרח הוא בנו, אין לו רישיון, הוא לא מתגורר עמו, ומסיבות משפחתיות אותן לא פירט אין באפשרותו להגיש תצהיר מאת בנו. המבקש שב וטען, כי הוא הנהג היחיד שעשה שימוש ברכב.

5. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בראיות שצירפו, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

6. הדוח נרשם לחובתו של מר איפרח רונאל שכתובתו על פי המסמכים שצירפה המשיבה הוא בבן גוריון 9 ברחובות בעוד המבקש מתגורר בבן גוריון 35 ברחובות. משלא צורף תצהיר של רונאל איפרח אין בידי לקבל הטענה בדבר טעות בכתובת אליה נשלח דבר הדואר. בצילום תעודת הזהות של המבקש משנת 2017, אין כדי לסתור את רישומי המשיבה, כי כתובתו של רונאל איפרח הוא בבן גוריון 9 ולא בבן גוריון 35.

7. עיון בהיסטורית הדוח מעלה בין היתר, כי הדוח הוצמד לחלון הרכב וטענה זו לא נשללה על ידי המבקש. טענת המבקש, כי נוצר קשר בינו לבין הפקח מחזקת עמדת הפקח, כי הדוח הוצמד לרכב כנטען. בתאריך 3.6.19 נשלחה הודעת תשלום קנס עם תמונה, בדואר רשום אל מר רונאל איפרח, לכתובת בן גוריון 9 ברחובות, הדואר לא נדרש לאחר הודעה שנייה. בתום המועד הקבוע בחוק הפך הקנס חלוט. דרישות תשלום נוספות נשלחו ביום 20.11.19 וביום 16.2.20.

8. דברי הדואר הרשום נשלחו לכתובתו של בעל הרכב, מר רונאל איפרח, בנו של המבקש. המבקש טען, כי על אף שהרכב רשום על שם בנו, בפועל הוא היחיד שעשה בו שימוש, אך לא צירף תצהיר של הבן לדברים. יתירה מכך, חרף החלטות בית המשפט המבקש לא מצא לנכון לצרף תצהיר מטעמו לנטען על ידו.

9. תקנה 44 (א) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974, שכותרתה "חזקת מסירה", קובעת כך: "בעבירות תעבורה... ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

10. סוגיית הארכת מועד להישפט מוסדרת בסעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-198 (להלן: "חסד"פ"), שעניינו תשלום קנס, קובע כך:

"מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצוין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה..

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה". (ההדגשות אינן במקור- אס"ח).

11. סעיף 229 (ח2) לחסד"פ קובע, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230.

12. ככלל, בתי משפט קבעו, כי יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו בחוק. משהודעת התשלום נשלחה כדין למר איפרח רונאל וזה לא ביקש להישפט בתוך מסגרת המועדים שבסעיף 229(א)לחוק "יש לראות במערער כמי שהורשע בבית משפט לתעבורה ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס..." (ע"פ (י-ם) 4448/09 קמר נ' מדינת ישראל (27.7.09), עמוד 5).

13. נוכח כל האמור לעיל, המשיבה הוכיחה, כי שלחה לבעל הרכב, מר רונאל איפרח, את הדוח בדואר רשום לכתובתו הרשומה. מכח תקנה 44 (א) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974, מתקיימת חזקת המסירה, היינו, רואים את ההודעה ככזו שנמסרה כדין אף ללא אישור מסירה. המבקש לא סתר חזקה זו ולא העלה נימוקים בגינם יש להאריך את המועד להישפט.

14. מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי בעל הרכב הוא שהיה אמור להגיש את הבקשה וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. משבעל הרכב קיבל את הדוח, לא ערער עליו ולא ביקש להישפט, הרי שזה הפך לחלוט. משבעל הרכב אינו צד לבקשה זו ולא הבהיר את השיהוי בהגשת הבקשה, לא אוכל לקבל טענותיו של המבקש בעניין זה. קל וחומר כאשר לטענת המשיבה הדוח הוצמד לשמשת הרכב והמבקש טען, כי פגש בפקח, כך שהדוח היה בידיעת בעל הרכב או המבקש עצמו נכון למועד רישומו, זאת בנוסף על משלוח דברי הדואר הרשום.

מעבר לצורך, יצוין, כי המבקש לא העלה כל טענה כנגד העובדות והעבירה בגינם נרשם הדוח, כך שאין למבקש או למר איפרח רונאל, הגנה מפני הדוח עצמו ולכן דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין למי מהם.

15. נוכח כל האמור, לא מצאתי בסיס להארכת המועדים להישפט והבקשה נדחית.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' אייר תש"פ, 14 מאי 2020, בהעדר הצדדים.