עוד נרשם בבקשה לעיון חוזר, כי בתקופה הרלוונטית, הרכב דנן נשכר המבקש והוצגו מסמכים להוכיח עובדה זו, כולל בקשה להסב את הדו"ח משם המשכיר לשם המבקש ומסמכים נלווים הכוללים את שמו של המבקש וחתימתו, בהם נרשם שהמבקש מאשר שהרכב נשכר על ידו, היה ברשותו והוא זה שנהג ברכב בזמנים הרלוונטיים.

עוד נרשם בבקשה לעיון חוזר, כי לאחר הסבת הדו"ח על שמו של המבקש, ביום 12/1/15 הונפקה הודעת קנס על שמו ונשלחה לכתובת הרשומה שלו. על פי אישור דואר ישראל שצורף לבקשה לעיון חוזר, הודעת הקנס נמסרה למשיב ביום 5/2/15.

לאחר מכן, משלא שילם המשיב את הקנס, נשלחו לו מספר הודעות דרישה והתראות. ביום 27/8/15, ביום 28/1/16, ביום 17/5/16, וביום 26/7/16. כל ההודעות הללו נשלחו בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש, אך לא נדרשו על ידו. אישורים בדבר משלוח ההודעות צורפו לבקשה לעיון חוזר.

רק לאחר כל הנ"ל, ולאחר שבחודש פברואר 2018 בוצע עיקול מטלטלין ברישום בביתו של המבקש, הוא מצא לנכון להגיש את הבקשה להארכת מועד להגיש בקשה להישפט.

3. בתשובה לבקשה לעיון חוזר אישר המבקש כי אכן שכר את הרכב בו בוצעה עבירת החניה בזמן הרלוונטי, אך טען כי לא נהג ברכב בעצמו, אלא מסר את השימוש בו לאדם אחר מטעמו, אשר ביצע את העבירה. עוד טען בתגובה לבקשה כי החתימה על הבקשה להסבת הדו"ח והמסמכים הנלווים אליה, איננה חתימתו.

דיון והכרעה

4. עצם העובדה שההחלטה מיום 23/4/18 ניתנה ללא קבלת תגובת המשיבה ושמיעת עמדתה בעניין, מצדיקה עיון חוזר בהחלטה.

5. לגופו של עניין, מהתשובה לבקשה לעיון חוזר מסתבר, כי האמור בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט ובתצהיר הנלווה אליה, כי המכונית דנן לא היתה מעולם בחזקתו של המבקש איננה נכונה. גם אם המבקש מסר את השימוש במכונית לאחר, אין הדבר מסיר את אחריותו לביצוע עבירות חניה באמצעות המכונית. מכל מקום לו רצה להגיש בקשה להסב את הדו"ח לאותו אחר, היה עליו לעשות זאת זמן רב מאד לפני הגשת הבקשה דנן.

6. ואציין, כי התשובה לבקשה לעיון חוזר לא נתמכה בתצהיר וכל העובדות שנטענו בה נטענו באופן סתמי וכללי. כלומר, המבקש לא תמך את הטענה שמסר את המכונית לשימושו של אדם אחר בראיה כלשהי, אף לא לכאורה.

7. זאת ועוד, בתשובה לבקשה ציין המבקש, כי לא חתם על מסמך בקשה להסבת הדו"ח על שמו ועל המסמכים שנלוו אליו. עם זאת, המבקש לא אמר באופן מפורש שלא היה מעורב בהליך הסבת הדו"ח על שמו. אין די בעצם הטענה של העדר חתימה כדי לקבוע שלא הייתה מעורבות מצדו וידיעה אודות הסבת הדו"ח. המבקש גם לא ביקש לזמן לעדות את בעל המכונית שהסב את הדו"ח על שמו. דהיינו, גם טענה זאת לא נתמכה בתצהיר ונותרה סתמית וכללית.

8. לא בלבד, מאישור דואר ישראל שצורף לבקשה לעיון חוזר עולה, כי הודעת הקנס נשלחה והתקבלה אצל המבקש בתאריך 5/2/15. המבקש לא התייחס כלל לאישור מסירה זה בתשובה לבקשה וממילא, לא הביא כל ראיה בעניין זה.

ארבע הודעות והתראות נוספות נשלחו למבקש במהלך השנים 2015 - 2016 באמצעות דואר רשום והן לא נדרשו. על פי הדין, הדבר מהווה חזקה שהודעות אלה התקבלו אצל המשיב. המשיב לא התייחס כלל לאף אחד מהאישורים הספציפיים, וממילא לא הגיש תצהיר בעניין. כלומר, החזקה הקבועה בדין לא נסתרה ע"י המשיב.

9. סיכומו של דבר, המשיב לא הציג כל נימוק אשר יצדיק מתן ארכה להישפט לתקופה כה ארוכה.

10. בשולי הדברים אתייחס גם לטענת המבקש בעניין התיישנות הקנס שלא נטענה בבקשה לארכה להגשת בקשה להישפט, אך נטענה בדיון היום. בהתחשב בכך שהודעה על אודות הקנס התקבלה אצל המבקש בדואר רשום לפני חלוף שנה מאז ביצוע העבירה ובהתחשב בביצוע פעולות גבייה לאחר מכן, לא מצאתי בסיס לטענה זו.

11. סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה לעיון חוזר, מבטל את ההחלטה מיום 23/4/18 ודוחה את בקשת המבקש להארכת מועד להגיש בקשה להישפט.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.