החלטה

1. ראשית דבר:

בפני בקשת המבקשת להישפט בגין הודעת תשלום קנס עבור השלכת שיירי מזון מבעד לחלון הרכב לעבר הכביש אשר לא שולמה.

2. נסיבות המקרה:

ביום 26.12.14 נרשם לחובת המבקשת דו"ח בגין עבירה לפי חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד -1984, כמפורט בסעיף 1. כמו כן, ביום 9.7.15 נשלחה למבקשת הודעת תשלום קנס ע"ס 250 ₪, אשר לא נדרשה על ידה. לטענת המבקשת, נודע לה לראשונה על הדו"ח והקנס בגינו רק לאחר דרישת תשלום אשר נשלחה אליה מהמרכז לגביית קנסות ביום 22.12.16, ועל כן, הגישה בקשתה להישפט בגין אותו דו"ח רק ביום 15/2/17. המשיבה מצידה, טענה כי יש לדחות את בקשת המבקשת מאחר והאחרונה עשתה זאת באיחור ניכר ומבלי שעמדה בחובתה להראות כי יש טעם להיענות לבקשתה, וכך גם בהתאם להוראות הדין החלות.

3. דיון והכרעה:

במקרה דנן, סבורני כי יש להיעתר לבקשת המבקשת להישפט, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, המבקשת עמדה לטעמי בנטל ההוכחה אשר בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות"), שכן הוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הודעת תשלום הקנס כמפורט בסעיף 2 דלעיל, וזאת בשל סיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלה. כעולה מבקשתה ומטיעוניה בדיון מיום 9.7.17, לא קיבלה היא את הודעת תשלום הקנס בשל בעיות כלליות בקבלת הדואר בכתובת בה גרה אותה עת בה נשלחה לה הודעת תשלום הקנס ביום 9/7/15 (רחוב ויסבורג 6 נהריה) זאת מאחר והדואר נמסר לתיבה הכללית בכתובת ולא מגיע ישירות לתיבתה של המבקשת, מה שעשוי להסביר מדוע לא יכלה המבקשת להגיב בהתאם ובמועד הרלוונטי לאחר מסירת הודעת תשלום הקנס.