דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אין בידי להיעתר למבוקש ולהלן נימוקיי.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ו/או החוק), העוסק בבקשה להישפט באיחור, קובע כך:

"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על עבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו..." [כל ההדגשות במסמך זה אינן במקור, א.כ.ר].

על פי הסעיף בקשה להארכת מועד להישפט, תבחן בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 229(ה)לחסד"פ, או מנימוקים מיוחדים.

סעיף 229(ה)לחסד"פ קובע:

"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן(א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" .

בנוסף, נקבע בפסיקה כי המבחנים העומדים בפני בית המשפט לצורך בחינת בקשת הארכת מועד להישפט, זהים לאלו העומדים לצורך בחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות, בקשה המוגשת מכוח סעיף 130(ח) לחוק (מפנה בעניין זה לע"פ 4448/09 קמר יעקב נ' מדינת ישראל וכן לרע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (להלן: עניין איטליא)).

על פי מבחנים אלו, יש לבחון האם הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש (בעניינו, לאי הגשת בקשה להישפט במועד), או האם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

מכל המקובץ לעיל, עולה כי בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט בקיומו של אחד מהתנאים הבאים:

א. קיימת סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה במועד, או מקום שהוכח כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט, נבע מסיבות שאינן תלויות במבקש.

ב. דחיית הבקשה להישפט עלולה לגרום לעיוות דין.

בחינת התנאי הראשון- סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה במועד:

טוען המבקש, כי לא קיבל את הדו"ח המקורי וידע על קיומו רק ביום 15.01.25 עת קיבל דרישה לתשלום חוב.

מעיון בדוח משלוחים ובתדפיס מעקב משלוחים שצורפו לתגובת המשיבה עולה כי בתאריך 07.03.24 נשלח הדוח המקורי למבקש לכתובתו ברח' שפיגלמן אברהם 16 דירה 24 בנתניה(מספר דבר דואר RA08300847216).

עסקינן בכתובת עליה אין חולק, שכן המבקש בעצמו אישר כי קיבל התראה לכתובת זו, ואף ציין כתובת זו בבקשתו דנן.

הדוח חזר מהדואר מהסיבה כי המבקש לא דרש את דבר הדואר.

המבקש לא הציג בפני בית המשפט טעם סביר לכך מדוע לא טרח לפנות לסניף הדואר על מנת לדרוש את המכתב, ויצוין בשנית כי אין חולק על כך שהכתובת לה נשלח הדוח, הינה כתובת המבקש המעודכנת.

משכך שעה שהדו"ח 'לא נדרש' על ידי המבקש בעצמו, ולא הונח בפני כל הסבר סביר לכך, הרי שעסקינן בהמצאה כדין ואין בידי לקבל את טענת המבקש כי לא ידע על קיומו של הדוח.

לכל זאת אוסיף, כי עסקינן בעבירת ברירת משפט מסוג קנס, לגביה חלה תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 אשר קובעת כדלקמן:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

קרי, תקנה 44 לעיל, קובעת חזקת מסירה אף בלא חתימה על אישור המסירה, ובחלוף המועדים הקבועים בחוק.

בחינת התנאי השני - חשש לעיוות דין באם תדחה הבקשה:

המבקש טען כי לא ביצע את העבירה ומעולם לא השליך קרטון במרחב הציבורי, וכי הקרטון הונח בפח.

מדובר בכפירה כללית, שאינה נתמכה באסמכתאות/ צילומים, ובהקשר זה אציין כי המבקש אף ציין כי אין ברשותו תיעוד ממצלמות המתוקנות בבניין מגוריו. אין בכפירת המבקש, כשלעצמה, כדי להצביע על נימוק מיוחד אשר מצדיק כשלעצמו הארכת המועד להישפט (מפנה בהקשר זה לרע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 23.02.04); עפ"ת 31903-11-23 זאהדה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 19.02.24)).

בנוסף, אף לא מצאתי כי יש בטענת המבקש כי השליך את הקרטון לפח כדי להוות טענת הגנה שיש בה חשש לעיוות דין באם תדחה שכן אין להשליך קרטון לפח, אלא לנהוג בו בהתאם לדין ולהנחיות לפינוי קרטונים שניתן למצוא באתר העירייה.

משכך, לאור האמור וללא כל הסבר המניח את הדעת, אני סבורה כי אין בדחיית הבקשה כדי להוות עיוות דין למבקש.

יצוין כי הדברים מקבלים משנה תוקף, אף שעה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר (מפנה בעניין זה לעניין אלטיא).

בנסיבות העניין, אף לא מצאתי כי מתקיימים "נימוקים מיוחדים אחרים" בהתאם לסעיף 229(א) לחוק, המצדיקים הארכת המועד להישפט באיחור.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

5129371

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ד' אדר תשפ"ה, 04 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.