"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על עבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו..." [כל ההדגשות במסמך זה אינן במקור, א.כ.ר].

על פי הסעיף בקשה להארכת מועד להישפט, תבחן בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 229(ה)לחסד"פ, או מנימוקים מיוחדים.

סעיף 229(ה)לחסד"פ קובע:

"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן(א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" .

בעניינו, טוען המבקש, כי לא קיבל את הדו"ח המקורי וכי ידע על קיומו של הדו"ח רק בעת נשלחה לו הודעת קנס לכתובתו, בתוספת דרישת תשלום ריבית פיגורים.

מעיון בדו"ח המשלוחים ובתדפיס מעקב משלוחים (צורפו כנספחים א'1+ א'2 לתגובת המשיבה), עולה כי ביום 26.06.23 נשלח הדוח למבקש בכתובתו ברח' דיזינגוף 15, דירה 8 בנתניה (כתובת עליה אין חולק, שכן צוינה בבקשת המבקש בעצמו), המבקש לא דרש את דבר הדואר (וזאת לאחר שהושארו לו 2 הודעות בעניין).

משכך שעה שהדו"ח 'לא נדרש' על ידי המבקש בעצמו, הרי שעסקינן בהמצאה כדין ואין בידי לקבל את טענת המבקש בהקשר זה.

לכל זאת אוסיף, כי עסקינן בעבירת ברירת משפט מסוג קנס, לגביה חלה תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 אשר קובעת כדלקמן:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

קרי, תקנה 44 לעיל, קובעת חזקת מסירה אף בלא חתימה על אישור המסירה, ובחלוף המועדים הקבועים בחוק.

למעלה מן הצורך, אציין כי אין בטענת המבקש לפיה אינו זוכר כי ביצע את עבירה כדי להיעתר לבקשה, שכן כפירתו של המבקש במיוחס לו בדו"ח, אין בה, כשלעצמה, כדי להצביע על נימוק מיוחד אשר מצדיק כשלעצמו את הארכת המועד להישפט (מפנה בהקשר זה לרע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 23.02.04); עפ"ת 31903-11-23 זאהדה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 19.02.24)).

לכל זאת יש להוסיף, כי בקשתו של המבקש אף לא נתמכה בתצהיר (מפנה בעניין זה לרע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים 02.10.03)).

בכלל נסיבות העניין, אף לא מצאתי כי מתקיימים "נימוקים מיוחדים אחרים" בהתאם לסעיף 229(א) לחוק, המצדיקים הארכת המועד להישפט באיחור.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

5129371

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשפ"ד, 07 מאי 2024, בהעדר הצדדים.