בע"א (נתניה) 56252-04-18 – שרון זירדיקר נ' עירית נתניה
|
בע"א (נתניה) 56252-04-18 - שרון זירדיקר נ' עירית נתניהשלום נתניה בע"א (נתניה) 56252-04-18 שרון זירדיקר נ ג ד עירית נתניה בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים בנתניה [09.05.2018] כבוד השופטת אתי כרייף החלטה
לפניי בקשה לביטול דו"ח חניה ולקביעת מועד דיון במעמד הצדדים.
רקע וטיעוני הצדדים 1. כנגד המבקש נרשם דו"ח ביום 12.12.16 על ידי עיריית נתניה, בגין חנית או העמדת רכב על המדרכה, ללא הותרת מעבר להולכי רגל תוך חסימתה. 2. בקשה לביטול הדו"ח הוגשה לבית המשפט ביום 29.4.18, ולטענת המבקש הוא חנה את רכבו בחניה מסודרת, ללא חסימת מעבר הולכי רגל. עוד מציין כי, הינו בעל תו חניה לנכה. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה לקביעת דיון במעמד הצדדים בהינתן כי בהתאם לסעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") המבקש הורשע, ואין מקום כיום לבטל את הרשעתו שכן מועד הבקשה להישפט בגין דו"ח זה, חלף זה מכבר. 4. עוד טוענת המשיבה כי לא הוגשה בקשה להארכת המועד להישפט תוך 90 יום מיום המצאת הודעת תשלום הקנס. המבקש אף לא צירף בקשה לביטול ההרשעה בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ ולא צרף תצהיר כנדרש בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.
5. המשיבה טוענת בנוסף לחוסר סמכות עניינית וזאת בהתאם לסעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אשר קובע כי ביהמ"ש לעניינים מקומיים רשאי לדון בעבירות לגופן ולא לביטול קנסות.
6. לאור כל הדברים, עותרת המשיבה לדחות על הסף את בקשת המבקש. 7. המבקש טען כי הינו הנהג אשר חנה במועד הנקוב ברכב מטעם חברת "שירביט" בה הוא מועסק. כפי שתואר במכתב הערעור, מאחר ולחברה מספר רכבים באמצעותם הוא מתנייד , לא הייתה באפשרותו להצמיד תו נכה לרכב מושא האישום וכי מדובר במי הסובל ממחלה קשה המגבילה את התניידותו . מסמכים רפואיים צורפו בהתאם. |
|
|
8. לטענתו אין חניה מוסדרת לנכים וכי חנה את רכבו במקום חניה מסודר, שאינו מהווה גורם מפריע להולכי רגל או לחלופין לתנועה.
9. אין כל התייחסות בבקשה לעניין השיהוי הניכר בהגשת בקשותיו להישפט או להאריך המועד להישפט מאז שנדחה ערעורו למשיבה ביום 28.9.17.
דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על כל צרופותיהם ולאחר ששקלתי את כלל הטיעונים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, הן בשל העדר סמכות עניינית כאמור בסעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 והן לגופו של עניין כפי שאפרט; 11. בהתאם לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, מי שקיבל הודעת תשלום קנס עומדות בפניו שלוש אפשרויות: האחת, תשלום הקנס בתוך תשעים ימים מיום מסירת ההודעה, במקרה שכזה "רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו" כאמור בסעיף 229(ח)לחסד"פ, האפשרות השנייה, להגיש לתובע בקשה לביטול ההודעה וזאת בתוך שלושים ימים, ואילו האפשרות השלישית, היא להגיש בקשה להישפט בתוך תשעים ימים, או בתוך שלושים ימים מהיום שקיבל החלטת התובע בבקשתו לביטול הודעת תשלום הקנס, ככל שהוגשה על ידו בקשה שכזו. 12. בפסיקה נקבע ולא אחת, כי יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו ורק במקרים מיוחדים מקום בו מדובר בנסיבות שאינן תלויות במערער בעטיין לא הגיש בקשתו לביטול הודעת תשלום הקנס במועד יש להתחשב ולהאריך מועדים ופרט לכך אין להיעתר לבקשה להארכת מועדים (עפ"ת 33287-02-17 דבאח נ' מדינת ישראל , וע"פ 4448/09 קמר יעקב נ' מדינת ישראל) 13. בענייננו, המבקש לא הגיש כל בקשה להארכת מועד להישפט בהתאם להוראות 229(א)(2)לחסד"פ, וברי כי הבקשה להישפט לא הוגשה בתוך 90 ימים מיום ההמצאה. לא הוגשה גם בקשה להישפט תוך 30 יום מהחלטת התובע המוסמך.
14. בנוסף, הבקשה לביטול הדו"ח אינה נתמכת בבקשה להארכת מועד ואין היא נתמכת בכל נימוק לאיחור הממושך בהגשתה (ראה פס"ד 80082/06 מקובר רונית נ' מדינת ישראל).
15. בנוסף, המבקש לא נימק את השיהוי הניכר בהגשת בקשותיו בהתאם למועדים שנקבעו בחוק ולא צרף כל תצהיר או נימוק להוכחת טענותיו, משכך - הבקשה נדחית ולא מצאתי להידרש ליתר הטענות העולות מתגובת המשיבה . 16. יוער כי התנהלותה הראויה של המשיבה ליצור קשר עם המבקש על מנת להגיש לפשרה שתאפשר הסתפקות בקנס המקור לא נענתה מצד המבקש. חבל שכך. החלטתי תשלח לצדדים ע"י המזכירות זכות ערעור
|
|
|
ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ח, 09 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
|
