באשר לתנאי הראשון, אי הגשת בקשה להארכת מועד שלא במועד הקבוע לכך בחוק- עסקינן בקנסות בגין אי עטיית מסיכה אשר נשלחו למבקשים לפני כשנה, ביום 28.10.21 בדואר רשום (כעולה מנספח א' לתגובת המשיבה ואישורי מעקב דואר ישראל שהוגשו), לכתובת שרשבסקי גרשון 14 דירה 11, מזכרת בתיה (להלן:הכתובת) אישורי המסירה חזרו מהדואר ביום 23.11.22 בציון הסיבה 'לא נדרש'- אשר מהווה אישור מסירה כחוק.

המבקשים לא העלו כל סיבה מדוע דבר הדואר אינו נדרש, וזאת אף בפרט שאינם חולקים על הכתובת אליה נשלח דבר הדואר, ויתרה מכך ציינו כתובת זו כמען בבקשתם דנן.

באשר לתנאי השני, לא מצאתי בבקשת המבקשים כל נימוק אשר יש בו חשש כדי למנוע עיוות דין.

לעניין טענת המבקשים לפיה בגין האירוע נשוא הבקשה התקבל קנס זהה מאת משטרת ישראל ומשכך לטענתם מדובר בהודעת קנס שנתנה 'בכפל'- לא מצאתי להיעתר לבקשה מאחר והמבקש לא תמך בקשת באסמכתאות/ לא צירף העתק הדוח 'הכפול' שניתן מאת משטרת ישראל.

זה המקום אף להפנות לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 הקובעת כדלקמן:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". [ההדגשות אינן במקור. א.כ]

קרי, התקנה קובעת חזקת מסירה אף בלא חתימה על אישור המסירה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"ג, 06 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.