7. אין בפי המבקש טענת הגנה כלשהי הנוגעת לאופן העמדת הרכב או לרכיב אחר בעובדות כתב האישום. נהפוך הוא, המבקש טען כי הוא מוכן לשלם את הקנס המקורי בגין הדוח, קרי; קיבל אחריות לעצם ביצוע העבירה, גם אם מכח אחריות בעלים.

8. מתגובת המשיבה ומן המסמכים שצורפו לה עולה כי האחרונה פעלה באופן ראוי לשליחת הודעת הקנס בדואר רשום ביום 14.7.10. לאחר מכן, לאורך השנים נשלחו דרישות תשלום נוספות. ביום 1.6.11 הגיעו מעקלים לביתו לראשונה, ובשנים שחלפו הגיעו אלה שוב, ולאחרונה ביום 26.1.17.

9. אין בפי המבקש טענה כלשהי שיש בה כדי לסתור את חזקת המסירה הנובעת מן האסמכתאות שצירפה המשיבה לתגובתה.

10. המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להשפט וכן להגשת בקשה לקבלת ארכה לצורך הגשת בקשה להשפט, חלפו לפני שנים ארוכות.

11. השיהוי בהגשת הבקשה הוא עצום, ואין לו הסבר ראוי. העובדה שהמבקש למד בחו"ל, אין בה כדי להוות הסבר ראוי, נוכח העובדה שהשאיר את רכבו בארץ, לשימוש אחרים, ולא טען כי לא שב לארץ כל אותן שנים, ואף לא טען כי לא יכול היה לעמוד בקשר עם בני ביתו.

12. על יסוד האמור, לא מצאתי עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט, ולא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מדחיית בקשתו.

13. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ז, 02 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.