החלטה

1. בפניי בקשה אשר מהותה היא בקשה להישפט באיחור.

2. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובמסמכים אשר הוגשו על ידם הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.

3. המדובר בדו"ח חניה אשר נרשם בשנת 2004 ואשר המבקש מודע מאז לקיומו.

4. אין מדובר באיחור קל אלא באיחור בן 12 שנה!

5. מאז התנהלו הליכי גביה בעניינו של המבקש אשר לצורך ביצועם השקיעה המשיבה משאבים.

6. מעבר לאמור לעיל, הרי שהמבקש פנה כבר בשנת 2013 בתביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, שם נמחקה התביעה לנוכח טענתו של המבקש כי בכוונתו לטעון כנגד דו"ח החניה ובית המשפט אף עיכב את ההליכים למשך 60 יום על מנת שהמבקש יפנה לבית המשפט לעניינים מקומיים.

7. המבקש פנה לבית משפט זה רק כעבור 3 שנים ומעבר לכך עולה בפנייתו כי טענותיו כלל אינן כלפי דו"ח החניה אלא כלפי הליכי הגביה בניגוד לאמור בדבריו בפני בית המשפט לתביעות קטנות.

8. סמכותו של בית משפט זה היא ככל שהדבר נוגע לטענות כלפי דו"ח החניה עצמו אולם לא מצאתי בבקשה כל טענה בנושא זה.

9. לנוכח כל האמור לעיל, נדחית הבקשה על הסף.